הדבר הכי מפתיע היו המקומות בהם עצרנו לשתות ולאכול, מסעדות ענקיות ומהודרות עם תפריט מלא וצלחות על השולחנות, ושירותים מערביים נוחים ונקיים!!! אין ספק שהאזור שמסביב לדלהי עובר שינוי ופיתוח ובעצירות האלה היה קשה לזהות שזאת הודו שהכרנו…
בשבע בדיוק הגענו לתחנה המרכזית של חברת האוטובוסים ולקחנו ריקשה למלון, prime balagy deluxe, שאני כותבת את שמו המלא כדי להמליץ עליו בכל פה!!!
אנחנו קרובים לmain bazar המפורסם שהתרמילאים כל כך אוהבים ואני הרבה פחות… אנחנו גם קרובים למרכז קניות מהודר בשם קונאט פלייס, שבו גרנו בפעם הקודמת, ואנחנו קרובים לתחנת הרכבת ולמטרו של דלהי. המלון פשוט מצוין, הושיבו אותנו לאכול ארוחת בוקר משביעה ב200 רופי ונשארנו שם עד שהחדר היה מוכן באחת עשרה, והחדר היה כל מה שרצינו ואף יותר מכך: יפה, נקי, עם מקלחת מצוינת ומיטה טובה, טלוויזיה והעיקר במלון של ווי פאי מעולה כל הזמן ואנחנו ׳שותים׳ אותו בכל הזדמנות אחרי תקופת ״היובש״ הארוכה שהתחילה בקשמיר.
ביום הראשון נחנו ואחרי הצהריים הסתובבנו במיין באזאר הססגוני והצפוף והבנו שלא נמצא בו שום דבר מהקניות שחשבנו לערוך בדלהי. אכלנו במסעדה מערבית יקרה ויומרני והלכנו לישון אחרי שבלילה הקודם ישנו רק באוטובוס, לא שינה מסודרת.
ביום השני נסענו לפי עצת עובדי המלון למרכז קניות מהודר שלא היה בו שום דבר ובעיקר חנויות בגדים הודיים מסורתיים יקרים והמון מועדוני ספא עם מסאג׳ים מסוגים שונים… משם המשכנו למרכזי הקניות שבגורגאון, העיר שהוקמה מחוץ לדלהי ובה נמצאים המון פרקי תעשיה של היי טק שעברו לשם מדלהי בשל הפטור ממיסים שהיה שם. בעקבות זאת הוקמו שם המוני בתי דירות גבוהים וכמובן גם מרכזי קניות למעמד הבורגני הצומח שעובד וגר שם.
נסענו ברכבת התחתית וזו הייתה חווייה אנתרופולוגית מעניינת ומחשלת. הצפיפות בתחנות הקרובות למלון שלנו הייתה נוראית, פשוט עמדתי בין הנוסעים הצפופים עד שהצלחנו לזוז קצת הצידה מהדלתות, לקרון עצמו שהיה קצת פחות צפוף. הנוסעים שיורדים נתקלים בנוסעים שהעולים וכולם נדחפים בלי חשבון בכוח רב. אחר כך הרכבת קצת התרוקנה ואחרי המול הראשון כשנסענו לגורגאון היה קצת יותר נורמלי, ואפילו מישהו קם לכבודי ונתן לי את מקומו, ואחר כך אפי התיישב לידי כשהתפנה מקום. זה היה מעניין לראות איך נוסעים אלה שנהנים מהפריחה והצמיחה, מעמד בינוני ואפילו מעמד יותר נמוך, אנשים שעובדים במקומות האלה בניקיון ובאחזקה, או משרתים את העובדים והמתגוררים שם.
מצאנו את רוב הדברים שחיפשנו והשארנו קצת ליום שלמחרת בקונט פלייס הקרוב למלון. אך הדרך חזרה בשני טוקטוקים נפרדים, אחד שהביא אותנו לגבול דלהי, ושני שלקח אותנו בתוך דלהי למלון, נסענו בתוך גשם חזק שנמשך כל הנסיעה בדלהי והפך את הרחובות לנהרות ושיבש את הרמזורים.
גילינו שאפשר לאכול ארוחת ערב במלון ולחסוך את היציאה לחום וללחות שבחוץ שלא לדבר על הלכלוך וזיהום האוויר… עוד יום עבר בהשלמת קניות ולמחרת יצאנו לסיבוב sightseeing במונית, היינו במקדש או יותר נכון מתחם ענק שבו יש גם מקדש, שנבנה על ידי גורו וחסידיו. המקום פשוט מדהים ביופיו ובניקיונו, ומהווה הוכחה שגם מקומות הינדים יכולים להיות אסטרטגיים ונקיים, אם רק מחליטים שזה מספיק חשוב…
אבל היה חם למרות העננים שכיסו שוב את השמיים, ואחרי שהנהג הוליך אותנו למסעדה די מדכאת בתוך מלכודת תיירים אופיינית שכבר שנים לא נפלנו לאחת כזאת, החלטנו לחזור למלון ולהתחבא במיזוג הנעים בחדר. עוד יום של סידורים וקניות אחרונות של ספרים בקונט פלייס הסתיים בגשם זלעפות ובארוחה חגיגית במסעדה מהודרת וטעימה מאוד בה הצלחנו סוף סוף להוציא המון כסף: 93 שקלים!!!
תם הטיול, עברה שנה, היינו בארצות מערביות עשירות כשקנדה, ארה״ב ואוסטרליה, ובארצות עולם שלישי כמו קמבודיה, סרי לנקה ונפאל. ראינו סוגים שונים של נופים, חווינו תרבויות שונות, למדנו בודהיזם ותרגלנו מדיטציה, פגשנו אנשים מעניינים מטיילים ומקומיים, נדדנו ממקום למקום אך גם ישבנו הרבה זמן באותו מקום. בכל הזמן הזה לא נמאס לי לטייל ולהיות רחוקה, לא התגעגעתי, אף על פי שאני שמחה מאוד לחזור ולהיות עם המשפחה והחברים והנופים והריחות המוכרים. לא הכל היה נפלא, היו רגעים קשים ומתישים, והיו אחרים, מרגשים ומספקים. השתדלנו לא להיצמד לשום מקום או אדם בטיול או רחוק בבית, ואפילו כשהרגשתי רחוקה מכולם כשאחותי נפטרה הייתי שלמה עם המצב ולא סבלתי, אף על פי שהיה בי כאב על האובדן הגדול.
השתדלתי לספר את קורותינו בכנות ובלי לקשט ולהאדיר אותם ואני מקווה שהצלחתי לפחות במעט, והתמונות של אפי מספרות את כל מה שהחסרתי. פעמים רבות הרגשתי שהמלים אינן מספיקות ולא בטוח שהצילומים מעבירים את החווייה ואני פשוט ממליצה לקוראים להתנסות במשהו כזה, לא בהכרח נסיעה כל כך ארוכה, אבל יציאה מהשגרה ופתיחות לכל מה שקורה, אפילו ליד הבית…
אולי נצא לעוד מסע, אולי קצר יותר ואולי אחזור לכתוב, היה נעים לשתף אותכם בחוויותינו ואני מקווה שנהניתם וקיבלתם משהו בקריאה, להתראות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה