20.12 – 23.12 ימים שקטים באוידאפור

הימים האחרונים עברו בשלווה, אפי מצייר, אנחנו הולכים למופע ריקודים ראג'סטנים נחמד, אבל בכל זאת רק מופע לתיירים, יוצאים לשייט ולביקור בארמון על אי באגם, נוסעים לראות את השקיעה מארמון המונסון הגבוה והקר, שנמצא במרחק קטן מהעיר על הר די גבוה, משוטטים שוב בעיר החדשה לחיפוש משקפיים, ובשאר הזמן נחים, אוכלים טוב, קוראים, אפי משחק בסודוקו, אני כותבת ואפי מסדר את התמונות – בקיצור נופש כהלכתו.
ביום שישי עשינו שוב קידוש על הגג, הפעם בלי בחורים דתיים רציניים כמו שהיה בשישי שעבר, אלא רק שתי בנות דתיות "mild", זוג קיבוצניקים מעינת, מאיר, הבחור שלומד וגר אצל הצייר, שגדל בארץ כדתי מאוד ואף למד בפנימיה חרדית, חברתו הגויה מזימבוואה, בחורה חילונית חמודה בשם טל ואנחנו. מאיר קידש על הקולה ושרנו כמה מזמורים לשבת, ואז שקענו בשיחה נעימה על הודו ועל החיים בארץ ועל בכלל...
נסענו לאגם השני של אוידהאפור, שהוא גדול יותר ואפשר לשוט בו סתם להנאה, בסירת פדלים במשך ארבעים דקות. התקרבנו לחוף וראינו שכולו מלונות יפים או וילות גדולות והגענו לאי קטן שעליו כמה מגדלים עגולים בסגנון הראג'סטני וגן מטופח, עם הרבה בוגאנוויליות שהן השיח השולט כאן, אך גוזמים אותן כך שהן מקבלות צורות מסודרות ומעודנות.
הלכנו קצת לאורך הטיילת ואפי חגג עם הצילומים ואני נהניתי מאווירת הנופש ששלטה שם, אולי בגלל שזה היה יום ראשון, כשהודים מקומיים ותיירים הסתובבו ואכלו חטיפים, נסעו בסירות מנוע ובסירות פדאלים, וסתם התחממו בשמש הנעימה.
אבישג ארגנה הדלקת נר ראשון של חנוכה עם סוגניות וחנוכיית פקקים שהיא הכינה וכל הישראלים שהיא מצאה התאספו על הגג ושרו ואכלו לתיאבון את הסופגניות שהיו מוצקות קצת, ונאמר לי שהן בנוסח מרוקאי. אני מרגישה שאני מחלימה במנוחה הזאת, ואולי גם 'ממלאת באטריות' לקראת החזרה לארץ שבוודאי לא תהיה קלה.
בינתיים אנחנו משלימים את קניית המתנות, ולכן היומיים בדלהי יהיו שלווים למדי, כשרק סידור הכרטיס וקניית מעט בגדי חורף ייצוגיים לעצמנו, ואולי גם סיר לחץ יישארו לנו. אנשים שואלים אותנו למה לא נסענו לפושקאר האגדית, שבה המחירים הזולים ביותר. הספורט האהוב על הצעירים שמטיילים פה הוא להוריד מחירים בפושקאר, ויש כאלה שקונים כמויות רציניות. אבל אנחנו לא חושבים שמוצדק לנסוע עוד נסיעה, ולהחליף מלון, רק כדי לחסוך סכום שיכול להיות כחמישים או מאה שקלים, מפני שאנחנו לא קונים כמויות בכלל.