2.6.05 נינדני ניוואס, דהרמסלה, ומופע חלילים הודי

אני כותבת את התאריך ולא מאמינה שעברו שלושה חודשים מאז שיצאנו לדרך ומחר ימלאו חודשים לשהותנו בהודו. מצד אחד הזמן עבר מהר מאוד, ומצד שני נדמה לי שהארץ רחוקה מאוד, ולא היינו בה כבר מיליון שנה...
בכל זאת אנחנו גאים ב'ותיקות' שלנו, שמרשימה את המטיילים שאנחנו פוגשים, אך לא את ותיקי מקלאוד היושבים פה כבר שנים...
אתמול עברנו לדירה שלנו והיא באמת נחמדה מאוד. החדר גדול ומכוסה בשטיח עם מעט מאוד קרעים וכתמים, צבעו את הקירות בדיוק לפני שנכנסנו, יש פינת מטבח מרווחת עם שיש ומדפים מאבן וכירת גז קטנה, אבל אין מקרר. (ברוב הבתים פה אין מקרר וגם בחנויות שמוכרות חלב ויוגורט שמים אותם בארגז עם קרח וכך מוכרים) יש ארון בגדים קטן, ומדפים לספרים ולקופסאות שלנו, וחלל לתרמילים הגדולים כך שיש ממש אווירה של בית. השירותים גדולים ומרווחים ויש בהם חלון הפונה החוצה, והריצפה והקירות שלהם מכוסים באריחי חרסינה צבעוניים וגם ריצפת המטבח. וכמובן שיש שולחן ושני כיסאות. בחוץ יש מרפסת קטנה הצופה אל העמק שבו משתרעת דאהרמסלה, ואל ההרים הירוקים המקיפים אותו. אפי ביקש מבעל המלון שיביא לנו צמחים לשתול במרפסת כדי שיהיה לנו גן פרטי שלנו, בתוספת ליער שמסביב ולגינה של המלון עצמו. המלון נמצא בקצה מדרון תלול מאוד ההופך לשביל מישורי העולה מרחוב המקדש בדיוק מול המקדש, אבל יש שבילי קיצור מסביב ובתוך יער על הגבעה שמצדה השני נמצא רחוב השוק ומרכז העיר.
בעל הבית הוא הודי נחמד, מהנדס שגר מעל המלון בבית קטן ומטופח עם גינה ועציצים. כשהתענייננו בדירה קרא לבן שלו, שנראה כבן 13, והבן הסביר לנו מה יש בחדר וכמה הוא עולה, והראה לנו את החדר שאז שכנה בו (ובחדר שליד המחובר אליו בדלת) קבוצת כדורגל. ביום שעברנו, הוא פיקח על העובדים שצבעו וניקו תוך כדי כדרור כדורגל על המרפסת... הוא ארגן לנו את הסבלים, וענה לכל השאלות על עוד כיסא, עוד שמיכה, תקלה במים החמים ועוד מפתח למנעול – הכל באנגלית מצויינת ובארשת מבוגרת ואחראית. האב היה נוכח בחלק מהזמן, אך לא ענה לנו על השאלות והפנה אותנו אל הבן בכוונה. נראה שהוא מאמן את הבן לתפקידו כבעל הבית בעתיד, וכיוון שעכשיו חופשת הקיץ בבית הספר הוא מקדיש את כל היום לאחריות על המלון והדיירים.
היינו בדרמסלה ההודית – ירידה של 20 דקות מתחת לספריה. אפי החליף רצועה לשעון, וקנינו כלים לייסוד המטבח הביתי שלנו. החוויה המרגשת ביותר היתה פרה שעמדה בשלווה על אחד הגגות, והשקיפה בנון שלנטיות על המכוניות ועל העוברים ושבים.
אתמול היינו בהופעה מדהימה של חלילן הודי עם שלושה חלילנים מלווים ומתופף נפלא. הם ניגנו מוזיקה הודית קלאסית ומשהו שנראה לי מודרני, בנוסח "מוזיקת עולם". בכל אופן הם היו אדירים. החלילון ניהל דו-שיח עם החלילנים האחרים ועם המתופף, ש'דיבר בשמונה שפות' בתופים שלו (טבלה - תוף הודי מסורתי שמנגנים עליו עם האצבעות) ונראה נער בן 18 לכל היותר. הם ישבו על הבמה, בלי לנוח או לקום במשך למעלה משעתיים, וניגנו לפי בקשות הקהל, שרובו היה תיירים צעירים (בעיקר ישראלים) ומיעוטו הודים שהכירו את המוזיקה וביקשו שירים וראג'ות מסויימים. אבל אחרי למעלה משעתיים של ישיבה על הריצפה ושמיעת מוזיקה שאנחנו לא רגילים אליה, נשברנו ויצאנו, (וכנראה שההופעה נמשכה עוד כמה שעות) מה גם שזה היה הרבה אחרי שעת השינה הרגילה שלנו בזמן האחרון, כשאנחנו נרדמים לפני 10 וקמים בסביבות 7 – ונהנים מאוד משינה טובה וארוכה.
נזכרתי בסיפורים של הסופרת ההודית גיטה מאהטה שקראנו, על המוסיקאים הגדלים בבית המורה, שלפעמים הוא האב או הדוד, וכל חייהם מוקדשים למוסיקה. הם מנגנים לפני הקהל במשך שעות, עד שנשארים מעט מאוד שומעים, ולמעשה נסחפים בהתלהבותם ומנגנים לעצמם. בכלל המוזיקה פה היא מרכיב מרכזי מאוד בחיים והמוזקאים זוכים לכבוד אלים. רובם ברהמינים שגדלים במשפחות של מוזיקאים כמו החלילן אתמול: סבו, אביו ודודיו כולם היו "מורים גדולים" לחליל, ובנו היה אחד המלווים שישבו אתו על הבמה. החלילים שלהם גדולים מאוד ונשמעים קצת מחוספסים בהתחלה, אבל הם הצליחו להפיק מהם צלילים מדהימים. הדבר המרשים ביותר בהופעה היה ההרמוניה והתיאום המופלאים בין כל הנגנים ובמיוחד בין המתופף שעקב אחרי החלילן ששינה את המהירות והסגנון מדי פעם.