12.6.05 נורבולינגקה

עשינו עוד טיול קטן למוסד טיבטי לאמנות פלסטית עממית שנקרא נורבולינגקה, במרחק של 12 ק"מ ממקלאוד. המקום יפה ומלא עצים ופרחים וגשרים קטנים בסגנון הגנים היפנים, (אבל מביטון ולא מעץ) עם חדרי עבודה של האומנים שלצערנו רובם היו סגורים, בגלל שזה היה יום ראשון. ביקרנו במוזיאון הפולקלור היפה ובחנות המוצרים של כל האומנים שבה נמכרים רהיטים, חפצי נוי, תמונות, בגדים, וכמעט כל מה שעולה על דעתכם, והכל מעוצב בטעם מעודן ובסגנון עממי אך מסוגנן מאוד ובמחירים מערביים לחלוטין.

היינו במקדש הגדול שנמצא שם וישבנו במסעדה, גם היא טיבטית אך ברמה מערבית, (שירותים עם אסלה!) בלב הגן היפה והשונה כל כך מהכפר ההודי שבתוכו נמצא המוסד הזה. הנסיעה הנוחה והקלה בתחבורה הציבורית לשם חיזקה בנו את ההחלטה לנסוע לאמריצר בעצמנו, באוטובוס מדהרמאסלה (שלוש שעות) ואחר כך ברכבת מפאנט'אקוט (שעתיים וחצי) ולהישאר לישון שם בלילה ולחזור למחרת. מכיוון שיהיו לנו רק שני תרמילים קטנים וקלים זה יהיה קל מאוד ואין טעם לחכות לשותפים ונסיעה בג'יפ, שהיא גם מעייפת מאוד מפני שעושים הכל ביום אחד. זה היתרון במגורים בדירה כמו שלנו, שבה לילה שאנחנו לא נמצאים עולה לנו רק 150 רופיות, ולא עושים בכלל חשבון. לא צריך לארוז הכל ולהפקיד במלון – פשוט קמים ונוסעים כמו שנוסעים מהבית.
פגשנו שוב את מירב, המנהלת האדמיניסטרטיבית לשעבר של רידמן שכבר נפגשנו אתה ועם החבר שלה, ג'וליאן ברישיקש וכשעזבנו אותם היא מאוד לא הרגישה טוב וחשבה לחזור לארץ. עכשיו הכל בסדר והיא בריאה לחלוטין וסיפרה שגם הם נסעו לשמורת הנמרים בקורבט ועברו שם חוויות די דומות לשלנו, לטוב ולרע. היא היתה באמריצר ונהנתה מאוד והמליצה להישאר לישון שם, ולקום מוקדם בבוקר ולהיכנס למקדש. בערב אפשר לנסוע לגבול הודו-פקיסטן ולראות את טקס חילופי המשמרות וסגירת הגבול שהוא ציורי ומרשים.
אנחנו ממשיכים להרחיב את הרפרטואר הקוליארי שלנו, ואכלנו במסעדה מקסיקאנית נחמדה שיש לה מרפסת צרה המשקיפה על העמק שבו נמצאת דהרמאסלה וההרים שסביבו, ואפשר לאכול בה ולראות את השמש נעלמת מוקדם – בסביבות שבע מאחורי הרים הגבוהים, אך השמים עדיין בהירים במשך זמן ארוך אחר כך.