יום שלישי, יוני 28, 2005

9.6.05 שיגרה במקלאוד גאנג',



הזמן הפנוי שבידינו עכשיו מנוצל למנוחה, קריאה, נגינה שלי בחליל, (עכשיו זה מתחיל להישמע כמו נגינה נכונה ולפעמים אפילו נעימה לאוזן!) ציור של אפי, מציאת דרכי קיצור מהבית לעיר ולספריה, וקניות אוכל לבית. כמויות האנגלית שאני קוראת עכשיו שוות למה שקראתי במשך שנים ארוכות, ואני מתחילה ליהנות מכך יותר ויותר. אבל עם הזמן הפנוי הזה באים גם הגעגועים לילדים ולארץ, ואני מרגישה שנצטרך לצאת לדרך בסוף החודש, ולו רק כדי להכניס יותר פעילות לחיינו. עדיין מחכה לנו הנסיעה לאמריצר שעוד לא השגנו שותפים אליה, ולא ברור לי מה יהיה במנאלי ובעמק פראואטי ביולי, כשבלונלי פלנט כתוב שהעונה נגמרת באמצע יוני. ייתכן שבגלל זה ניסע ללאדאק, שבה אין בכלל מונוסונים. אנחנו מתחילים לתכנן את הנסיעה לבורמה בספטמבר וזה כשלעצמו מריץ את האדרנלין בדם.

בישיבה הנעימה שלנו במקלאוד יש גם משהו פסיבי, וזה טוב בשבילי, כתרגיל בלא לעשות שום דבר חשוב, ולא להרגיש נקיפות מצפון או שיעמום. כמו שאתם רואים אני לא תמיד מתמודדת עם זה בהצלחה...
לפעמים מתחשק לי ללכת ברחוב שבו אין ריחות ביוב או שתן או צואה של פרות, אין בו צינורות מים דקים וגגות פח חלודים ושבורים, אין בו בורות ואבנים ויש מדרכות להולכי הרגל, ופחים בכל מקום ובכל בית. מתחשק לי להיכנס למסעדה שבה יש שירותים עם אסלה, ולהיות במלון שבו הכל עשוי ומוחזק ואין כתמים, קרעים, או חוטי חשמל מתנדנדים, ושהשירותים מנוקים באמת עם כלור ולא סתם עם מים.
מתחשק לי להיות במקום כזה רק לזמן קצר, פשוט כדי לאזור כוח להמשך הדרך. מתחשק לי לראות את הילדים ולהיות אתם לפחות זמן קצר, ולא הייתי מתנגדת לסיבוב קצר בתל אביב – שפת הים, הטיילת, צפון רחוב דיזינגוף, ואפילו שוק הכרמל...
אני לא באמת רוצה לחזור- טוב לי ואני יודעת שלאפי טוב אפילו יותר, במיוחד עכשיו כשהוא לומד את הנושא האהוב עליו, ואנחנו מנהלים שיחות ארוכות ומעניינות על חומר הלימודים, והאווירה הנינוחה משפיעה לטובה על שנינו. אבל אם אפשר היה לקבל רק טיפה מכל הדברים שהזכרתי, ורק לרגע ...
התרגיל שאני עושה לעצמי הוא להזכיר לעצמי כל מיני דברים רעים שאליהם צריך לחזור ביחד עם הדברים הטובים וזה בדרך כלל עוזר. אין ספק שנסיעה ממקום למקום, חוויות מסעירות לעתים מזומנות, מקלים על הגעגועים ולא משאירים זמן ומקום בשבילם.

אין תגובות: