שִׁיר הַסַּדְרָן

שִׁיר הַסַּדְרָן

(מסבת סיום שנת הכשרה בכנרת יולי 67)

אֲנִי אוֹהֶבֶת לַעֲבֹד עָמַל כַּפַּיִם,

אֲנִי בִּכְלָל בִּכְלָל אוֹהֶבֶת לַעֲבֹד,

אֲבָל הַשֶּׁמֶשׁ לִי שׂוֹרֶפֶת ת'עֵינַיִם,

וּבַיָּדַיִם לִי צָצוֹת רַק יַבָּלוֹת.

אֲנִי אוֹהֶבֶת לַעֲבֹד שָׁם בַּפָּשׁוֹשׁ,

כִּי הַיְלָדִים שָׁם חֲמוּדִים וְשׁוֹבָבִים,

אַךְ זִיוָה הֶעֶלְתָה לִי אֶת הַדָּם לָרֹאשׁ,

כֵּן הִיא עָלְתָה לִי כְּבָר עַל כָּל הָעֲצַבִּים.

כֵּן כָּכָה הוּא דּוֹפֵק אוֹתָנוּ בְּכָל עֶרֶב,

אוֹתִי תּוֹקֵעַ מִי יוֹדֵעַ רַק לְאָן,

עַל כֵּן נָשִׁירָה וְנַזְכִּירָה לוֹ בְּלִי הֶרֶף,

הוֹ מָה נִשְׂנָא אוֹתְךָ כֻּלָּנוּ – הַסַּדְרָן.

אֲנִי עוֹבֶדֶת בְּשַׁבָּת כְּשֶׁיֵּשׁ לִי חֵשֶׁק,

וְאִם כְּבָר אָז כְּבָר אַךְ וְרַק שָׁם בַּבִּשּׁוּל,

אֲבָל אֶתְמוֹל כְּשֶׁהָיָה גִּיּוּס בַּמֶּשֶׁק,

אָז הַפֻּחְלָץ הַזֶּה תֶּקַע אוֹתִי בַּלּוּל.

אָנוּ יוֹשְׁבוֹת וּמְחַכּוֹת לְךָ בַּחֶדֶר,

שֶׁרַק תִּגְמֹר שֵׁם, וְתֵרֵד מִן הַסִּדּוּר,

וְאִם רַק טִיפּ טִפָּה תִּפְרֹץ פֶּה אֶת הָגֶדֶר,

לֹא נְקַנֵּא בְּךָ, אַתָּה פָּשׁוּט גָּמוּר.

כֵּן כָּכָה הוּא. ..

אֲנִי הֶחְלַטְתִּי לִנְקֹט שִׁיטָה אַחֶרֶת,

וְלוֹ אָמַרְתִּי שֶׁאוֹהַב אוֹתוֹ כְּאִישׁ,

אָז הוּא שָׁאַל אוֹתִי אִם יֵשׁ לִי זְמַן פָּנוּי הָעֶרֶב,

וּכְשֶׁעָנִיתִי כֵּן – שֶׁלְּחַנִּי לְהַגִּישׁ.

כֵּן כָּכָה. ...