מַחֲנֶה שְׁמוֹנִים

מַחֲנֶה שְׁמוֹנִים

(מסבת סיום טירונות דצמבר 66)

קְצָת קָרוֹב לְפַרְדֵּס חָנָה

מַחֲנֶה צְבָאִי שׁוֹכֵן,

הוּא אָמְנָם סוֹדִי מְאֹד, אַךְ

מְפֻרְסָם בְּפִי כֹּל בֵּן.

עִיר שְׁלֵמָה כִּמְעַט הוּקְמָה שָׁם,

בִּנְיָנִים עַל בִּנְיָנִים,

אֲבָל מָה שֶׁמְּעַנְיֵן הוּא

אֵיךְ יוֹצְאִים וְאֵיךְ בָּאִים.

כֵּן, כֵּן, זֶה נַחַל,

וְהַנַּחַל, נַחַל חוֹף,

כֻּלָּם יוֹדְעִים –

זֶהוּ מַחֲנֶה שְׁמוֹנִים.

וְאִם תֹּאמַר כִּי

כֶּלֶב מִי שֶׁבָּא לְשָׁם

תֻּפְתַע לִמְצֹא

גַּן חַיּוֹת מֻשְׁלָם.

בְּאוֹתוֹ בָּסִיס מַצְלִיחַ

שְׁעַרִים יֶשְׁנָם שְׁלֹשָׁה,

לְאַף אֶחָד זֶה לֹא מַפְרִיעַ

שֶׁגָּדֵר, גַּם הִיא יֶשְׁנָהּ.

בַּמֶּרְכָּז יוֹשֵׁב שִׁין-גִּימֶל,

יֵשׁ שַׁרְשֶׁרֶת, סוֹרְגִים,

הָאַטְרַקְצְיָה שָׁם בַּשַּׁעַר –

עֲצִירִים לְלֹא שְׂרוֹכִים.

כֵּן, כֵּן, זֶה נַחַל...

בַּצָּפוֹן יֵשׁ גַּם כֵּן שַׁעַר,

וְאָהוּב הוּא עַד מְאֹד,

בַּשַּׁבָּת, זָקָן וְנַעַר

מִתְאַסְּפִים בְּמַחֲנוֹת.

לְבַסּוֹף נֹאמַר לְנֹעַר

הַיּוֹשֵׁב עִמָנוּ פֹּה –

דְּעוּ, כִּי בַּדָּרוֹם יֵשׁ שַׁעַר-

צַדִּיקִים בָּרְחוּ דַּרְכּוֹ.

כֵּן, כֵּן, זֶה נַחַל,

וְהַנַּחַל נַחַל חוֹף

כֻּלָּם יוֹדְעִים –

זַהוּ מַחֲנֶה שְׁמוֹנִים.