מכאן והלאה עברו עלינו הימים בניחותא, טיפוס לשאנטי גומפה היפנית הדומה לזו שראינו בדרג'לינג, סידורים של כביסה, אינטרנט וקניות וימים שבהם נסענו למקומות בסביבה באוטובוסים מקומיים.
היינו בהימיש, טיקסאיי ושאיי – שלושה כפרים שבהם שלושה מנזרים עתיקים. יצאנו בבוקר להימיש, במרחק שעה וחצי, סיירנו במשך כשעה במנזר היפה, שנשקף ממנו נוף די מדהים של המדבר וההרים והעמק הירוק, ואז עלינו על אותו אוטובוס שחיכה שם, והמשכנו אתו עד טילסאיי. גם זה כפר קטן, אך המנזר שלו הוא היפה ביותר שראינו עד כה בטיול! על הגבעה יש בית ספר ללאמות, שראינו את הכיתות שלו בהפסקה, ומעליו שני מקדשים. באחד ראינו פסלי בודהה יפים וציורים שהבהיקו בצבעיהם העזים שעדיין לא דהו, ובשני ראינו פסל בודהה ענק, בגובה שתי קומות בתוך ריבוע עמוק. החלק העליון שלו נמצא בגובה הקומה שבה נמצאים, ושאר הגוף נמשך למטה, לקומה התחתונה. זה היה מאוד מרשים ומרגש. העיצוב של המקום כולו היה יפיפה: עציצים ופרחים בכל מקום וציורים צבעוניים מדהימים ביופים בפנים ובחוץ, מסביב לפסלי הבודהה ומחוץ למקדשים.
ירדנו לכביש ונכנסנו לאכול במסעדה של הגסטהאוז היחיד במקום, שהייתה מלאה בתיירים שירדו מהג'יפים, וקבוצת גרמנים צעירים שהגיעו לשם באופניים. זו הייתה עוד מסעדה מהסוג שאנחנו קוראים להן: "פנסי-שמנסי", כלומר מתיימרת תהיות מערבית ויוקרתית וגובה מחירים מופרזים, אך האוכל והשירות גרועים מהרבה מסעדות צנועות, שאינן מתיימרות להיות בטעם מערבי. חזרנו לכביש והחלטנו לחכות לאוטובוס הבא ולנסוע רק עד שאיי, כדי לבקר גם במנזר הזה.
שאיי, הייתה אכזבה מסויימת, המקום עובר שיפוצים וחלקו הגדול מוקף פיגומים, וחוץ מהנוף הרגיל ששובץ הפעם בבריכות כחולות, ועוד פסל בודהה מוזהב בתוכו, לא היה בו שום דבר מיוחד.
הנסיעה הבייתה באוטובוס האחרון הייתה קלה ונוחה כמו כל שאר הנסיעות באותו יום והחלטנו לנסוע כך גם לאלצ'י, במרחק שעתיים וחצי מלה, בהזדמנות הקרובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה