הנסיעה לאלצ'י היית הרבה יותר קשה, כי האוטובוס היה כמעט מלא כבר כשעלינו עליו בשבע וחצי, חצי שעה לפני היציאה! אני ישבתי ואפי עמד כשראשו כפוף, מפני שהתקרה של האוטובוס בנויה ללאדאקים קטנים, ולא למערביים גדולים ומגושמים כמונו.
היה צפוף מאוד וחלק מהתיירים עלו על הגג, וישבו על התרמילים בשמש. ליד אפי עמדה שוויצרית צעירה וגבוהה מאוד, שסבלה מאוד מהתקרה המאיימת בכל הקפיצות בדרך. התחלנו לדבר אתה, והסתבר שהיא סטודנטית מברן, שסיימה שנה ראשונה בלימודי מזרח תיכון ולומדת ערבית. היא כבר טיילה באוסטרליה ובניו- זילנד לפני הלימודים, אחרי שעבדה שמונה חודשים לשם כך. הפעם באה עם חברה לביקור קצר בהודו, ובחורף היא מתכננת לבוא למצרים, לסמסטר לימודי ערבית באוניברסיטה, שייחשב לה כחלק מהלימודים. היה נחמד לשוחח אתה והזמן עבר במהירות, אם כי לא בנוחיות. התחלפתי עם אפי כי לי היה יותר קל לעמוד זקופה מבלי להתנגש בתקרה... אחרי זמן קצר הציע אפי לשוויצרית לשבת, והיא שמחה מאוד, כי כל גופה התעוות במאמץ לשמור על יציבות מבלי לפגוע בתקרה... ואז קמו כמה אנשים וירדו והתפנה מקום לשנינו יחד. סוף סוף הגענו לאלצ'י, אחרי נסיעה של כשלוש שעות, אם כי רוב הדרך הייתה סלולה ויציבה. ישבנו לשתות משהו במרכז הכפר ויצאנו למקדשים, כשלפנינו כארבע שעות ארוכות עד ליציאת האוטובוס בחזרה.
במנזר יש שני מקדשים גדולים שחלקם אפלים, ואי אפשר לראות בהם כמעט כלום, ועוד שני מקדשים עם פסלי בודהה כהים מאוד ומיוחדים בהשפעות הקאשמיריות שלהם. בכלל היה משהו מוסלמי בסגנון הבנייה, והרגשנו שאנחנו נמצאים כבר בדרך לקאשמיר ולאזור שהיה פעם מוסלמי לגמרי.
בירידה אל המנזר ראינו אוהל גדול בחצר גדולה שצמחו בה גם עצים גדולים, והתברר שזה מוכן לפוג'ה הגדולה שתהיה מחר. ישבו שם אנשים וקישטו את המקום בדגלים וקישוטים מסורתיים, אבל לא היה טעם לשבת שם, ולכן עלינו למעלה למרכז לחכות לאוטובוס. ליד הכיכר ראינו קבוצת נשים לבושות בלבוש מסורתי, יורדות ומתיישבות בבית הקפה וליד החנויות שלידו. ראינו גם נערים לבושים במעיל הלאדאקי המסורתי וחגורים חגורות צבעוניות, מחזיקים בידיהם מין תיבות מתכת קטנות ופתוחות שבהן הציתו קטורת, הולכים לכיוון המרכז.
אחד המדריכים שהלך עם הנוסעים האיטלקים שלו, אמר להם שמצפים לביקור של רימפוצ'ה חשוב והוא צריך להגיע ב- 12 בערך. שמחנו, וידענו שעכשיו יש לנו אירוע שימלא את שעות הציפיה הארוכות. אבל הזמן עבר ושום אורח חשוב לא הגיע. לפתע הופיעה עוד קבוצת נשים לבושות בבגדים מסורתיים, אבל הדורות יותר, עם שאלים צבעוניים מבריקים ומעוטרים בפרווה מלאכותית ופרחים צבעוניים מלאכותיים בידיהן, וגברים לבושי מעילים מסורתיים שהחזיקו צעיפי משי לבנים ומקלות קטורת מעשנים. כולם עלו על האוטובוס שלנו שהתקרב למקום. הנשים ישבו על הכיסאות בפנים, והגברים והנערים בלווית שני מתופפים עלו על הגג. האוטובוס עמד זמן מה וחיכה ואז יצא לדרך בליווי קולות שירה ותיפוף של הנוסעים.
אמרו לנו שהרימפוצ'ה יגיע בערך ב-2, והיה עוד המון זמן. לא היינו רעבים אבל רצינו לשבת בצל וישבנו במסעדה קרובה. הזמנו משהו לאכול ולשתות, וכשקיבלנו את הצלחת עם המזלג היחיד ביקשנו עוד מזלג. זו הייתה טעות, מפני שמיד קיבלנו עוד צלחת עם אורז וירקות. זה היה הרבה מעבר ליכולתנו ואפי יצא לחפש את השוויצרית וחברתה, ולהזמין אותן לאכול מהצלחת המיותרת. הן התיישבו אתנו אבל לא אכלו, ורק אירחו לנו לחברה והיו בנות שיחה נעימות. דיברנו על הכל, על הטיול, הלימודים, דור ההורים שלהם, (האמא של השוויצרית הייתה בישראל בשנות השישים כמתנדבת) הצעירים הישראלים, עישון הסמים והפוליטיקה הבלתי נמנעת.
ואז נשמעו קולות שירה ותיפוף והאוטובוס הגיע, ומייד ירדו ממנו כל הנוסעים, והסתדרו בשתי שורות לאורך הכביש. שני ג'יפים מקושטים הגיעו אחריהם ועצרו בתחילת הדרך היורדת למנזר. כמה נזירים מבוגרים בעלי מראה מכובד ירדו מהם, והמלווים קדו והצמידו ידיהם לחזה כשהם ירדו והתחילו ללכת למטה. כל הקהל צעד בשורות ארוכות חריהם, מסביב לסטופות הגדולות ובחזרה למקדש עצמו, ולמנזר שעל ידו. ובזה נגמר הכל, מאז הבוקר חיכו בני הכפר לרגעים המעטים האלה, שבהם ליוו את הרימפצ'ה ומלוויו הנכבדים למנזר ולחדרים שבהם נחו מן הדרך. זה היה מרשים יותר מהמקדש עצמו.
גם הנסיעה באוטובוס הציבורי, והדרך שבה נמצא מקום לכל מי שרצה לעלות וילדים הושבו על ברכי אנשים זרים, וחבילות הועברו מיד ליד אל פנים האוטובוס ונמצא להן מקום בתוך הצפיפות – וכל זה בחיוכים ובהמון רצון טוב ועזרה הדדית, גם זו הייתה חוויה מעניינת ונעימה יותר, מן הביקור באתר עצמו.
הנסיעה בחזרה הייתה קלה יותר ופחות צפופה, וישבנו ביחד כל הדרך. מדי פעם זכינו למטחי מים מהנחל מידי אנשים שעמדו לצדי הכביש, והשליכו דליים לעבר הנוסעים בקול צחוק גדול. מסתבר שזהו מין ספורט עממי החביב על הלאדאקים, במקומות הרחוקים שבהם לא עוברים הרבה אוטובוסים. זה נעים מאוד ומרענן כשחם, וגורם לכל הנוסעים לצחוק וליהנות מהתעלול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה