6.5.05 רפטינג על הגנגה

בבוקר הגיעה כרמית ובפיה בשורה מרה שגל הקיא כל הלילה ועכשיו הוא ישן וכמובן שאין מה לדבר על רפטינג בשבילו וגם בשבילה. החלטנו לא לקחת סיכון ולצאת לבדינו כי אולי מחר מצבו לא ישתפר כל כך מהר. הגענו עם הג'יפ למשרד הנסיעות ושם הצטרפו אלינו עוד שתי בנות ישראליות צעירות. תוך כדי הנסיעה למקום היציאה התברר שאחת מהן היא בת חצרים והייתה בצופים והשתתפה במשלחת לארה"ב עם בתנו נעמה, ובנוסף לכך היא חברה של קצין המשרת יחד עם נעמה בצבא. זה היה מצחיק אבל מתחיל להיות צפוי יותר ויותר ככל שאנחנו רואים.
במקום היציאה הצטרפה אלינו בחורה אוסטראלית צעירה וביישנית ואנחנו המשכנו לפטפט בהתלהבות עם בנות החמודות. ירדנו למים והמדריכים נתנו לנו הסבר איך לחתור ובעיקר מה לעשות עם נופלים למים, דבר שלא עודד את רוחי במיוחד. יצאנו לדרך כשאנחנו רק חמישה במקום עשרה שיכולים לשבת בסירה ולכן אחד המדריכים עזר בחתירה. המדריך השני דיבר אנגלית מצויינת במבטא ברור והצחיק אותנו בהוראות שלו: "קדימה! קדימה! יותר חזק! יותר חזק!" ואז: "עצור, להירגע. כך שטנו עד שהגענו לאשד הראשון: "Return To sender" שהיה די מפחיד, והסירה הטלטלה ועלתה וירדה ומרוב בהלה כולנו הפסקנו לחתור והמדריך צעק: לחתור, קדימה בכל הכוח! ואז היה יותר קל כי הינו עסוקים בחתירה... האשד שאחריו נקרא: "Roller Coaster" והיה הרבה יותר גדול וקשה – בדרגה ארבע. אחריבא האשד הקשה ביותר: "Golf Course" ובו הרגשנו שאנחנו כמעט מתהפכים אך בעזרת השייטים האמיצים – אנחנו והמדריכים עברנו אותו בשלום. לאחר האשד הזה הגענו לחוף למקום שבו על גבעות חול קטנות של חול נוצץ היו הרבה סככות גדולות ובתוכן כורסאות קש גדולות בעיגול. עלינו לאחת מהן וישבנו לאכול ארוחה נפלאה של אורז וירקות ויוגורט שהייתה טעימה שבעתיים בזכות המאמץ שעשינו והאדרנלין שזרם בדמנו. שכחתי לציין שכל הזמן נרטבנו כמעט לגמרי וזה היה הדבר הכי נעים והקל על השייט בחום. היינו לבושים באפודות הצלה הדוקות וקסדות פלסטיק ולכן רק החלק התחתון של הגוף היה רטוב. אחרי כשעה, (המדריכים אכלו רק אחרי שגמרנו את מה שהשארנו) יצאנו שוב לדרך ועברנו עוד אשדות: "Club House", "Double Trouble", "Initiation", "Terminator", אך אנחנו היינו מנוסים ולא נבהלנו ובין אשד לאשד פטםטנו וצילמנו ופשוט נהנו מן התחירות לסירוגין כשביניהן יש הפסקות רגועות של שייט עם הזרם.
ירדנו אחרי הגשר השני: רמה-ג'ולה" ולקחנו משם ריקשה לסיבוב שעולה ל"וויצריה הקטנה"שלנו, שוב 'עייפים אך מרוצים' והאדרנלין זורם ונותן תחושת סיפוק אדירה. שמחתי שנמצאת אתנו עדה חיה כדי שלילדים הספקנים שלנו תהיה הוכחה שהוריהם 'גיבורים' כמו שהם מספרים ולא סתם משוויצים...