למחרת לקחו אותנו במכונית קטנה, לאגם הקדוש גם להינדים וגם לבודהיסטים שהיינו בו בפעם הקודמת לפני אחת עשרה שנים. לא כמו אז, מגרש החנייה מעל הירידה לאגם היה מלא וגדוש במכוניות וג׳יפים וקייט ים הודים, אבל מרחוק נשמעה שירה וחצוצרות הבנו שיש אירוע.
ירדנו בשביל והצטרפנו לתהלוכה ארוכה של אנשי הכפר, מזקן ועד ילד, נושאים את הספרים הקדושים על ידיהם ואנשי כפר אחרים עולים בשביל ונעצרים וקדים ליד כל ספר עם כפות ידיים צמודות ומנשקים את הספר הכרוך בבד משי צבעוני. הספרים אינם כרוכים ולמעשה אלה דפים מלבניים צרים המונחים בתוך קופסה מעץ ומכוסים בעטיפת בד צבעונית.
על הרציף הארוך ליד האגם עצמו היו כמה נזירים וביניהם נזיר זקן שנראה מורה מכובד, שרים ומדקלמים ומחזיקים את כלי הקודש כמו בפוג׳ה במקדש, ושני נזירים תקעו בחצוצרות קטנות ובמרחק קטן מהם, על שפת האגם, ישבו שני נזירים עם חצוצרות ענקיות ארוכות, שהשמיעו תרועת באס עבה כתשובה לשתי החצוצרות היבבניות יותר.
היו שם המון תיירים הודיים שהצטופפו ליד הנזירים וירדו מהרציף לעמוד ליד האגם על הדשא, והתנהגו בכבוד ובשקט יחסי כראוי למעמד הקדוש. מצאנו שם שני תיירים מערביים, רוסי צעיר מסנט פטרבורג וגרמניה צעירה שהצטרפה לנושאי הספרים. הם גרו ב homestay בכפר והתרגשו מאד מהאמונה התמימה שהייתה בטקס הזה.
עברנו שוב בדרכים מלאות עצים וכפרים על צלעות ההרים,
משם נסענו לפלינג, והפעם אנחנו שינינו את התוכנית, וביקשנו לעלות למנזר שהיינו בו לפני אחת עשרה שנה, ובדרך אליו פגשנו נזיר סיקימי מהכפר הסמוך שליווה אותנו, ועזר לנו בעליה התלולה והצרה בה בחרנו בטעות. המנזר הזה לא מפורסם ואין בו הרבה תלמידים ומורים, אבל הוא נשקף לנוף מדהים של סביבת פלינג ולידו יש יער שאפשר לעשות בו jungle treck, שחלק ממנו עשינו עד שהותקפנו על ידי עלוקות וידידנו הנזיר עזר לנו להיפטר מהן.
עלינו בעליה הארוכה והמתפתלת על כביש רחב שג׳יפים נוסעים עליו ורק המכונית הקטנה שלנו לא יכלה לעשות זאת. נכנסנו למנזר והפלא ופלא: גם שם הייתה פוג׳ה, אם כי בלי הוצאת ספרים מהמקדש, כי זה אירוע של פעם בשנה בכפר שליד האגם הקדוש. פשוט הירח הגיע למלואו וזו פוג׳ה קבועה פעם בחודש בכל המנזרים הבודהיסטים בסיקים. הקומה הראשונה הייתה בשיפוץ והטקס התקיים בקומה העליונה עם כל החצוצרות והתופים והדקלומים שהם מין שירה שמזכירה את טעמי המקרא…
שמחנו מאוד לחזור למקום שכל כך ריגש אותנו אז, ונזכרנו בכל פרט בדרך למעלה ובדרך חזרה, ואפילו מצאנו את השביל בו נפרד מאתנו ידידנו הנזיר וירד לכפר שם חי עם משפחתו. (זה משהו שיש בסיקים ואני לא בטוחה שקיים בעוד קהילות בודהיסטיות, גומרים לימודי לאמה במנזר ועושים מדיטציה של שלוש שנים, שלושה חודשים, שלושה ימים ושלוש שעות ומקבלים את התואר לאמה, ואז אפשר לחזור לכפר ולחיות חיי משפחה ולשרת את הקהילה בטקסים ובאירועים דתיים.)
ארוחת צהריים אכלנו על המדרכה ליד הכביש מתחת למנזר, כשהמדריך המסור שלנו הביא אותה עם כל הכלים עטופה בנייר אלומיניום כדי שלא תתקרר.
משם עלינו למקדש המפורסם של פלינג ושם כמובן הייתה עדיין הפוג׳ה מהבוקר, חצוצרות, תופים, דקלומים וכו׳, רק ששם היו המוני קייטנים הודים שנכנסו בסקרנות למקדש ועמדו בכבוד, וחלקם אפילו התיישבו לזמן קצר והקשיבו לתפילות.
המנזר מפורסם ב"מודל של העולם" לפי האמונות הטיבטיות, בנוי מעץ ומכיל תאור גרפי תלת ממדי של העולמות השונים שמהווים את היקום.
משם כבר חזרנו למלון, הדרך הייתה כבר מוכרת משום שחלק ממנה עשינו כבר, בנסיעה למפלים אך המכונית הקטנה קרטעה וקפצה על האבנים בכל פעם שהדרך נעלמה והפכה למצבור אבנים בכל הגדלים. ושוב, מנוחה במלון, שיטוט קצר ביוקסאם הקטנה על כל חנויותיה הקטנות המכילות כל כך הרבה וביניהם דברים הרבה יותר מתוחכמים ממה שמצופה במקום כזה, וארוחת ערב טעימה בחדר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה