12.11.2005 נסיעה למאמאליפוראם

למחרת יצאנו בטקסי עם משה ונוגה במזג אוויר גשום ומעונן, לדרך הקצרה יחסית לכפר האומנים מאמאליפוראם, במחצית הדרך בין פונדיצ'רי וצ'נאיי. זוהי עיירת נופש הודית נעימה ומפנקת, עם מסעדות ומלונות עטורים בגינות ומרפסות, גגות קש על בנייני אבן, והמון חנויות של פסלים וחפצי נוי מאבן חרוטה ועבודות יד למיניהם.
מצאנו מלון חמוד, עם חצר פנימית שקטה ומלאה בעציצים, עצים ושיחים, וצוות חייכני ואדיב. החדר מואר מאוד – קיר שלם שלו פונה אל הגינה ואפשר להסתיר אותו בוילונות, ודלת זכוכית פונה אל מרפסת עגולה וקטנה שאפשר לשבת בה ולקרוא או לכתוב ולצייר. אבל אני נכנסתי מייד למיטה, ונהניתי רק מעצם העובדה שהתפאורה שבתוכה אני רובצת השתנתה.
אכלנו צהריים מאוחרים במסעדה 'מצורפתת' שנקראת "נאוטילוס", ופגשנו שם חבורת ישראלים מעניינים. האב אהרלה, יליד בומביי, שעלה עם הוריו בגיל 13 לארץ וגדל בקיבוץ תל יוסף שבו חיה המשפחה, בנו בתו והחבר של הבת שהוא soundman, וחבר שלו שהוא צלם מקצועי – כולם מטיילים בהודו יחד ומפיקים סרט תיעודי עליו. בטאמיל נאדו אהרלה הרגיש די זר מפני שכאן לא מדברים אפילו הינדית בכלל אלא רק טאמילית, ולכן אפשר להתקשר רק באנגלית. אבל הוא נהנה מאוד מהחוויה וסיפר שבדרך לכאן ברכבת, עברו בעיר שבה נולד אביו שהתייתם בגיל צעיר, וגודל על ידי בני משפחה שונים שגרו בה. הרכבת עצרה לזמן ארוך והוא ירד לתחנה ובכה מהתרגשות, רק מעצם העובדה שהוא דורך על אדמת המקום. הסרט נשמע לנו רעיון כביר וכנראה יהיה מרגש מאוד.
אחרי הצהרים אפי יצא לדוטט ולהכיר את הסביבה ולבדוק את האינטרנט, ואני חזרתי לחדר לנמנם ולנסות להבריא בסביבה החדשה.