אני מרגישה חובה להבהיר כמה דברים בקשר לתלאות שעברנו בלאקנאו. חשוב לזכור שלמעשה רק אז הגענו להודו ׳האמיתית׳ אחרי אחת עשרה שנים, כי דארג׳ילינג וסיקים הן חלק מהודו אך אינן הודיות בתרבות ובצורה בה הם מקבלים מערביים.
שנית נסענו ללאקנאו אחרי שלושה שבועות מפנקים מאוד בנפאל, התרגלנו לכל הטוב הזה, ולא כל כך רצינו לצאת ממנו… לכן אולי התרשלנו בהכנות לנסיעה להודו ולא דאגנו בזמן לכרטיסי רכבת, או לאוטובוס ורכבת אחריו, ונאלצנו לנסוע באוטובוס ולישון בלאקנאו.
ידענו שזו לא עיר תיירותית בכלל ובפרט לא למערביים ולא בחרנו את המלון בהתאם, כלומר המלון הטוב ביותר והזמנת מונית דרכו לקחת אותנו, אלא בחרנו לפי הקרבה לתחנת האוטובוס שממנה היינו אמורים לנסוע הלאה. ובכלל, במקביל לסיוט בנסיעות באוטוריקשה שנהגה טוען שהוא יודע אבל אין לא מושג ירוק, והמלון מהגיהנום שהמחיר שלו הטעה אותנו מלכתחילה, פגשנו אנשים מקסימים ברחובות שהתאמצו לעזור וניהלו שיחות טלפון עבורנו ונתקלנו בעובדי איירטל הנחמדים שסידרו לנו סים הודי ונתנו עצות טובות, מוכרים בחנויות הדריכו אותנו איך למצוא את הדברים שחסרו לנו, בקיצור לאקנאו בוודאי אינה סדום, והיא אינה מייצגת את הודו בכל מקרה. לתוספת סבל גרם לנו החום הכבד ששרר בכל הודו בימים ההם ונמשך אפילו אחרי שהגענו לרישיקש שבה שורר בדרך כלל מזג אוויר נעים.
לכן המסקנה מהתיאור שלי אינה צריכה להיות שטיול בהודו הוא משהו מזוויע, אלא שצריך לבחור בקפידה את היעדים ואת מזג האוויר ואם נאלצים להגיע למקום כמו לאקנאו, כדאי להתכונן ולחשוב כמו בטיול מאורגן: מלון והסעה מסודרים גם אם הם יקרים יחסית למקומות התיירותיים.
המשיכו לקרוא ותראו איך מקלאוד גאנג׳ יכולה להיות מקום נפלא לשהות בו תקופות ארוכות ולחזור בכל פעם מחדש, להתראות בבלוגים הבאים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה