4.11.2005 נסיעה ברכבת לטריצ'י וביקור במקדש על הסלע

מזג האוויר הגשום והמעונן לא שיפרו את התחושה העגמומית של הנופים בדרך, וכך גם מצאנו את טריצ'י, שוב עיר (לפחות קטנה יותר ממאדוראי) הודית חסרת צביון מיוחד כלשהו. התחלנו בסדרת חוויות 'הודיות': נהג הריקשה שהביא אותנו למלון שהלונלי פלנט המליץ עליו, גבה מחיר מופרז על מרחק, שלמחרת הלכנו אותו ברגל עם התרמילים על הגב. החדרים הרגילים של המלון היו טחובים, עגומים, עם חלון שחציו אטום והוא פונה אל רחבת האוכל והמעבר לחדרים האחרים. החדר ה'דהלוקס' היה כבר בקומה שניה, עם חלון למרפסת משותפת עם 'נוף': התחנה המרכזית הרועשת, וחלון קטן יותר לחצר הפנימית, והחלטנו לקחת אותו. לא רק ששילמנו מראש על הלילה, היינו צריכים לשלם גם סכום נוסף שאותו נקבל בעזיבה! (אני לא מבינה איך שמונים רופיות יכולים להרתיע לקוחות מלפגוע במקום ולגרום לנזקים...)
היה די קריר, ואני הייתי קצת מצוננת, ורציתי להתקלח במים חמים שהובטחו לנו, אך לא פעלו. גם כאן נתקלנו ביחס המוזר, הכמעט מיסטי, של ההודים אל טכנולוגיות פשוטות כמו מנגנון חימום המים. קראנו למנהל, שבדק וניסה להדליק את הדוד עד שנואש, וקרא לפקיד הקבלה הארוגנטי והלא חכם במיוחד, שלא הצטיין בידע כלשהו בנושא חימום מים. גם הוא הדליק שוב ושוב, האור הקטן בדוד לא נדלק, אבל הוא לא ויתר, ועמד ובדק את המים שזרמו אחרי ש'הדליק' את הדוד, וכך זה נמשך כשאנחנו בחדר, עייפים, ואפי כבר אחרי מקלחת קרה. (המסכן נכנס והתפשט מתוך הנחה שעם האור הקטן דולק יש מים חמים, ואז רק הבחין שהאור הפסיק לדלוק...) ואז, לאחר כל הניסיונות האלה, הודיע לנו הפקיד שאין בחדר מים חמים ואנחנו יכולים לעבור לחדר אחר. היינו עייפים, ואפי הציע שיוריד את מחיר החדר אבל הוא לא ויתר, ואמר שיביא דלי מלא מים חמים בעוד רבע שעה.
אחרי המקלחת והמנוחה הקצרה, (ניסיון לא מוצלח להשלים את מה שהפסדנו בנסיעת הלילה ברכבת) יצאנו לאכול, להוציא כסף ולבקר במקדש המיוחד שהוא נקודת המשיכה היחידה של העיר הזאת.
המקום היחיד שלא היה 'הודי' היה מלון 'פאנסי-שמאנסי', מהודר של תיירים מסודרים יותר מאתנו, והודים די עשירים, ובו אכלנו ארוחה מערבית די טובה.
מהמלון נסענו בריקשה בגשם למקדש של טריצ'י, שנמצא על הר גבוה שכולו סלע חשוף. הריקשה הביאה אותנו למרגלות 437 המדרגות שבהן עולים למקדש, ושם הפקדנו את הסנדלים שלנו. למזלנו רוב המדרגות נמצאות מתחת לגג כך שהן לא היו רטובות וחלקלקות מהגשם שירד כל הזמן. אבל הריצפה הייתה מלוכלכת בשיירי אוכל וכתמי פאן, ומחוספסת וומלאה בחול במקומות אחדים, והעלייה הארוכה והתלולה למדי לא הייתה קלה. לחלק האחרון של המדרגות אין גג, והן היו רטובות וחלקות והחזקנו את המעקות בחוזקה. הגשם המשיך לטפטף וזה לא הפריע לעולי הרגל הרבים, על משפחותיהם לעלות בעליזות למעלה. על הפיסגה מצאנו מקדש קטן ולא מרשים במיוחד, במיוחד אחרי מאדוראי, אבל עם מרפסת סגורה שממנה משקיפים על הנוף. לצערנו הכל היה מעורפל ומעונן, והעיר ברובה לא מרשימה במיוחד, עם בתים מכוערים, ורק החלק העתיק שהיו בו בתים נמוכים והרבה ירק היה די יפה.
הירידה למטה הייתה קשה אבל מהירה יותר, וכיוון שהגשם פסק לזמן מה החלטנו לנסות להתקשר לילדינו מהתחנה המרכזית ולקנות משהו לאכול בחדר, כך שלא נצטרך יותר לצאת עד הבוקר. ניגשנו גם למודיעין של התחנה לשאול על אוטובוס לפונדיצ'רי, ונודע לנו שב- 8.30 בבוקר יוצא אוטובוס ישיר.
את שארית היום והערב בילינו בחדר, (למזלנו הייתה שם טלוויזיה וחיבור לחדשות וערוץ הסדרות והקומדיות של סטאר) כשהגשם יורד ויורד בכמויות בלתי נתפסות, וקולות האוטובוסים והמכוניות מהתחנה והכביש שלידה, מתגברים על נהמת הרוח ותיפוף הטיפות הכבדות על הגגות.