בעקבות המלצתה של אמיליה נסענו לנגאר, עיר הודית במרחק שעה ממנאלי, ובילינו יום נפלא (למזלנו השמש האירה והיה צח ונעים אחרי לילה גשום וסוער) באחוזה מקסימה של צייר רוסי שהשתקע בהודו ונשא לאישה שחקנית מפורסמת וכיום המקום משמש כמכון מחקר ומוזיאון. קבוצה קטנה של רוסים חיים ועובדים במכון הזה ואת אחד הילדים שלהם, בעל מראה רוסי מובהק, ראינו משחק בהתלהבות עם הילדים ההודים הלומדים שם במין בית ספר לאומנות של יום ראשון, ומדבר הינדית שוטפת.
המקום הזוי לגמרי כיוון שהוא בנוי בסגנון אירופי מושלם והבית מרוהט בטוב טעם ברהיטים כבדים ומסוגננים של ראשית המאה העשרים. הציורים של הצייר ואביו ואחיו (כולם היו אנשי רוח – סופרים, חוקרים והוגים) פחות מרשימים, אבל ההיאחזות האירופית המוזרה הזאת בהודו הכל כך סרבנית לתרבות האירופית מעוררת השתוממות ופליאה. ליד הבית והגלריה יש גינה קסומה עם פרחים ושיחים ועצים והכל עכשיו פורח ומריח אביב, ואני מקווה שהתמונות של אפי ישלימו את התיאור.
יותר נמוך על ההר נמצא מה שהם קוראים "Naggar Castle" – ארמון של ראג'ה שהפך למלון ויש בו גם מקדש חשוב להינדים. המלון מעוצב יפה ומשמר את המראה המזרחי של תקופת הראג' בהודו, ואפשר להתאכסן בו גם בחדרים פחות יקרים, אך המקום מבודד ואין בו שום דבר חוץ מכמה מלונות ומסעדות, ולמטה בעמק יש עיר הודית קטנה וחסרת חשיבות.
טיול קטן נוסף במנאלי היה למקדש "Dhungri"שנמצא בראש גבעה מיוערת וכולו עשוי מעץ כמו מין פגודה פשוטה, ובתוכו מין מערה קטנה בסלע ובה סימני כפות רגלים של האלה המקומית. לפני הכניסה למנזר תפסו אותנו נשים לבושות בתלבושת צבעונית פולקלוריסטית ובידיהם ארנבים גדולים ויפים, ופיתו אותנו להצטלם אתם תמורת כסף כמובן. קשה לי להאמין שמישהו עומד בפני הפיתוי הזה, הם כל כך רכים ולבנים וישבו בזרועותינו בשקט ובהשלמה! ליד המקדש מצאנו לונה פרק חרב שכנראה פעיל בימי ראשון למקומיים ולתיירים ההודים שמגיעים בהמוניהם למנאלי, אם כי עכשיו כבר סוף העונה בשבילם. (רוב ההודים באים לכאן באפריל מאי כשהחום בשפלה בלתי נסבל)
כך בילינו כמה ימים במנוחה, אך מיד ביום השני נכנסנו לסוכן הנסיעות בבית הישראלי החם וסיפרנו לו על התאונה בג'יפ שלקחנו במחברת הנסיעות האחרת. ואז שאלנו על האוטובוס דהלוקס ללה, והוא המליץ להזמין מקומות כבר עכשיו כי אין אוטובוס בכל יום ולא כדאי לנסוע ביום ראשון משום שאז יש המון פקקים במעבר כמו שהיו לנו בנסיעה לספיטי. הזמנו כרטיסים ליום שלישי, 26.7 ולהגיע ביום רביעי 27.7 ללה. הסוכן אמר שבלילה עוצרים במקום שבו יש אוהלים לשני אנשים עם מיטות ושירותים. שמחנו מפני שהגענו למסקנה שבג'יפ אמנם יותר מהיר, אבל פחות נוח, במיוחד בשבילי, מכיוון שישיבה צפופה גורמת לי להתכווצות בכתף הרגישה שלי ורק במושב האחורי הקופצני הרגשתי מספיק מרווחת ופחות מכווצת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה