מכשיר השמיעה שלי התפרק והניסיונות לחבר אותו בעצמנו נכשלו, שאלנו את בעלת הבית והיא הפנתה אותנו למקום בעיר בו מתקנים כל מיני דברים עדינים, וכיוון שאפי היה זקוק לתספורת וחשש מהמצב ההיגייני של המספרות במקלאוד, נסענו ל׳עיר הגדולה׳ דהארמסלה, ליום סידורים. לקחנו מונית הלוך ושוב וחצי עם הנהג שבעלת הבית וג׳ון משתמשים בו. הוא הביא אותנו למרכז העיר, שעדיין מלוכלך וצפוף, ושבו מרוכזות כל החנויות ודוכני הרוכלים של השוק וגם כל התנועה העוברת בעיר.
בדרך ראינו אנשים עומדים בצדי הכביש ומחכים, והתברר שהדאלאי לאמה עומד להגיע למקלאוד, וכמו בכל מקום מקום בו נמצאים טיבטים ושוחריו האחרים, כולם מחכים לו רק כדי לראות אותו לרגע חולף במכונית. קצת הצטערתי שלא ידענו על כך ונפסיד את החוויה, אבל כשהתקרבנו לעיר ראינו מכונית משטרה צופרת ואחריה טור מכוניות ובמכונית הראשונה הוא ישב, צוחק ונראה נהנה מהכל, כפי שאפי דיווח כי אני חלמתי ולא שמתי לב…
בחנות הקטנה והצפופה עמדו אנשים וחיכו לטכנאי שעבד אבל הפסיק הכל ושאל מה אנחנו רוצים, כמחווה של כבוד למערביים שאנחנו נתקלים בו לפעמים, בעיקר במקומות בהם אין הרבה כמונו, ומיד הדביק את הכיפה לחוט ואמר שצריך לחכות כמה שעות עד שהדבק יתייבש.
משם הלכנו למספרה של בעלת הבית, שהנהג קצת התקשה למצוא אותה, וכשנכנסנו למקום המפואר במונחים הודיים שהמיזוג בו היה משיב נפש כיוון שהיה חם מאוד,התברר שאין לנו שום תור, בניגוד למה שאמרה בעלת הבית שטענה שהזמינה תור עבורנו, והספר של הגברים היה עסוק עד 12 בצהריים. לא התחשק לנו לחכות כל כך הרבה זמן וחשבנו לוותר ולמצוא מקום במקלאוד, אבל הנהג אמר שיש מקום טוב שהוא מכיר לא רחוק ומיד נכנסנו למכונית ונסענו. הכביש הוליך למטה, לחלק הפרוורי של דהארמסלה, שכונות ירוקות עם בתים קטנים בני קומה אחת, שנראו ממש כמו שכונה וותיקה בהרצליה או במקום דומה.
הגענו לפארק שמוקדש לצבא ההודי:
הגענו לפארק שמוקדש לצבא ההודי:
עלינו למספרה וברגע שנכנסנו זה היה כמו בסרט סטירי על הודו: חמש נשים צעירות שישבו על הספות בחדר הכניסה קמו ועמדו לכבודנו, והגברת שישבה בדלפק הקבלה הראתה לנו על חדר התספורת בו היו שני כסאות לקוחות ריקים וספר צעיר וצנום שהושיב את אפי ביראת כבוד בכיסא הגדול. מהצד השני של חדר הקבלה היה עוד חדר ובו כמה כסאות ללקוחות, כנראה החדר של הנשים. חוץ מאתנו לא היו שם לקוחות ואחרי שהספר התחיל לספר את אפי הנשים הצעירות הלכו לחדר קטן בו מזגו להן שתיה, עמדו ופטפטו עם פקידת הקבלה או ישבו על הספות ונעצו בי עיניים. המספרה הגדולה והחדשה לגמרי הזאת, face to face, נמצאת רחוק מהמרכז וכנראה שאין לה הרבה לקוחות ובכל זאת מועסקות שם כל כך הרבה עובדות! זהו הפלא הכלכלי ההודי ובעצם של מזרח אסיה בכלל, כוח אדם זו ההוצאה הקטנה ביותר בכל יזמות, וכשלוקחים מונית או מכונית עם נהג רוב התשלום הוא לדלק ולבלאי של המכונית והחלק של עבודת הנהג שולי לגמרי…
תזכורת לכך שאנחנו נמצאים עדיין בהודו ולא בטיבט קיבלנו כשהנהג דרש תשלום כפול ממה שסיכמנו לפני הנסיעה, מפני שלטענתו נסענו לדהארמסלה תחתית או משהו כזה למספרה השניה, שכמובן הוא זה שהמליץ עליה ורק שכח לציין שזה מכפיל את המחיר… כעסנו ואמרנו לו שנספר לבעלת הבית שהוא נהג קבוע שלה, ומאוחר יותר חזר בבושת פנים החזיר לנו מאה רופי...
חזרנו למקלאוד מרוצים מההישגים אך בשימוש הראשון של מכשיר השמיעה הכיפה שוב נשארה בתוך האוזן, והתיקון לא הועיל, ולא בטוח שאפשר לתקן בכלל, אך אולי ננסה שוב במקום שאת הכתובת שלו מצאנו ברשת כקשור למכשירי שמיעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה