קלימפונג

קלימפונג 

למחרת יצאנו מוקדם לפגוש את הנהג ליד החנות של פודאר, ומשם יצאנו לנסיעת חתחתים נועזת בכבישים הצרים והמתפתלים מאוד לקלימפונג. אני התעניינתי בעיר מפני שקראתי ספר המתרחש בעיר, או יותר נכון בבית גדול השוכן מחוץ לעיר, ליד היערות בהם מסתתרים מורדים הקוראים לעצמאות החבל וליצירת Gorkaland, כדי לתת ביטוי לייחוד האתני של התושבים המקומיים, הנשלטים על ידי מערב בנגל השנואה. 

חוץ מזה קלימפונג הייתה המקום בו נולד ג׳ימי, עוד חבר שפגשנו בדארג׳ילינג בביקור הקודם. אביו היה סקוטי שעבד כאדריכל ונשא אישה נפאלית שילדה את ג׳ימי ונפטרה כשהיה בן ארבע. אביו התחתן שוב עם אישה בריטית שלא רצתה לגדל את ג׳ימי, והוא נשלח לאחד מבתי הספר הפרטיים המשובחים בדארג׳ילינג. החברים בבית הספר הפכו לתחליף למשפחה שאיבד, והוא הגיע לדארג׳ילינג כשנסע לכלכלתה לפגישת מחזור עם חבריו. 

בדרך עצרנו במקדש וגן גדול ומטופח על ידי הממשלה המערב בנגלית שביל מרוצף בתוכו מוליך לאגם מלאכותי מאחורי היער. טיפסנו ונהנינו, אך הערפל שירד על היער לא אפשר לראות שום דבר ולא המשכנו עד האגם.

 

אחר כך עצרנו בנקודת תצפית בה רואים את התפצלות הדרכים לגנגטוק ולקלימפונג ואת הנהרות המשתלבים לידה, אחד קטן יותר ובצבע ירוק כהה מאוד והשני בצבע ירוק בהיר וגדול יותר. התצפית נקראת lovers view והסיפור סביב הפגישה הזאת, הוא על זוג אוהבים שדרכם נפרדה והם נפגשו לבסוף כמו הנהרות והתאחדו. הנוף היה באמת מדהים ולמרות הערפל ראינו היטב את הסביבה הקרובה יותר. 

בדרך עוד נתקענו בכמה פקקי תנועה, שסיפקו הזדמנויות צילום

הגענו לקלינגפונג הסואנת והצפופה, שאמנם קצת דומה לדארג׳ילינג אבל בלי ההדר של הבניינים הקולוניאליים  הבריטיים. הנהג הביא אותנו לחממות קקטוסים יפות, עם כל מיני צמחים בצורות משונות שמעולם לא ראינו. 

אחר כך אפי ביקש שיביא אותנו למקום שנקרא הולומבה הייוון, שבו התגורר סאנגהאראקשיטה, אנגלי שהפך לנזיר בודהיסטי והיה חבר קרוב של אמבדקר, מנהיג כת הטמאים. אחרי קבלת העצמאות של הודו דרש אמבדקר שיוויון זכויות לבני הכת אך דרישותיו לא נענו. הוא פנה לכל הדתות, הנוצרים, המוסלמים והבודהיסטים ולבסוף בחר באחרונים, והמוני טמאים הפכו בודהיסטים. אחרי ההמרה ההמונית אמבדקר נפטר בפתאומיות, והייתה מבוכה בקרב הטמאים, וסאנגהארשיטה, האנגלי, דיבר אתם וחיזק את החלטתם לדבוק בבודהיזם. 

הוא חי כחמש שנים בקאלימפונג, ושכר בית קטן ליד העיר, שם היה לו ביתן מדיטציה קטן, עד שעזב לאנגליה ושם היו לו תלמידים רבים. אפי מאוד רצה לראות את המקום אחרי שחבר טוב שלו סיפר לו עליו והוא קרא כמה מספריו. הנהג לא הכיר את המקום, וניסה להביא אותנו לחוות אורכידיאות, אולי בגלל שכיום יש בבית הזה הומסטיי בשם מגנוליה רסט, ומה כבר ההבדל בין מגנוליה ואורכידאה… אחר כך אפי הראה לו את המקום במפה וזה לא עזר, כי  לא היה ציון מספיק ברור של המקום. לאחר בקשות רבות הנהג שאל כמה אנשים ואף אחד לא ידע, אם כי היו כמה שניסו להצביע על כיוון מסוים אבל זה לא עזר. 

בדרך ראינו עוד מנזר בודהיסטי או שניים.

לבסוף הביא אותנו למקום שנקרא בית היתומים של דוקטור הולמס, מוסד מפורסם שנוסד בסוף המאה התשע עשרה ועסק בחינוך מקצועי ליתומים ופעיל עד היום. המקום היה ריק ונראה נטוש, כנראה בגלל שזה היה יום ראשון.

 כששוטטנו בין הבתים והסדנאות הוא התקשר ובדק ומצא את המקום והבטיח שיביא אותנו אחרי שיביא אותנו למקום שנקרא מרכז המדע, והוא מין שילוב של מוזיאון מדע לילדים עם גן דינוזאורים פרימיטיבי שנמצא על פסגת הר גבוה שממנו אפשר לראות את כל הסביבה של קלימפונג. המוזיאון היה נחמד לו היו אתנו נכדינו, והנוף היה ערפל סמיך…

סוף סוף אחרי עליה תלולה הגענו, וראינו את ההלוואה הייוון,  שכשמו כן הוא: נראה כמו גן עדן. היו שם בתים קטנים ויפים, ושבילים מרוצפים ביניהם והמון עצים ושיחים יפים עם פרחים שהדיפו ריחות משכרים, עלינו למשרד והאישה שעבדה שם הסבירה לנו איפה הבית בו הוא גר ואיפה ביתן המדיטציה. ירדנו לשם והסתובבנו סביב הבית שהיו בו אנשים וללא ספק לא שימש כמוזיאון. 

לפתע הגיעה לשם מכונית קטנה ממנה יצא גבר מבוגר גדל קומה בעל רעמת שיער לבנה וצעיר שליווה אותו. הגבר שאל אותנו איך אפשר לעזור לנו באנגלית משובחת של בוגרי בתי הספר המתנהלים באנגלית בהודו. סיפרנו לו על מבוקשנו והוא שמח, ואמר שזכר את האיש שהיום הוא בן תשעים ושלוש, ומיד יקרא למישהו שיפתח לנו את ביתן המדיטציה, שהיום מושכר למישהו שמלמד יוגה. המקום כולו מושכר לקייטנים כולל הבית של סאנגאהראקישטה. 

הגבר כסוף השער הזמין אותנו לעלות למשרד, ולשתות אתו כוס תה ולדבר קצת. אחרי שנכנסנו לביתן ואפי צילם אותו ושלח לחבר שלו בווטסאפ, עלינו שוב למשרד וישבנו בחוץ ליד שולחן, מוקפים בבתים הקטנים ובשיחים ובפרחים היפים, ומתחתינו על המדרון התלול יער סבוך, באמת הרגשנו כמו בגן עדן. הגבר הגיע וסיפר קצת על המורה שהגיע לקלימפונג עם המורה המקומי שלו, ואחרי כמה זמן המורה עזב אותו והודיע לו שעכשיו הוא צריך להפיץ את הבודהיזם בעצמו. בתחילה הוא שכר בית בעיר ואחר כך מצא את המקום הזה שהיה שייך לאמו של הגבר, ונשאר שם חמש שנים, עד שהמשפחה הייתה צריכה את הבית והוא נאלץ לעזוב באי רצון. לטענת הגבר, הוא עזב את הודו בגלל דרישת הממשלה שחשדה אז בזרים כמרגלים. 

התחילה שיחה נעימה על החיים והעולם המשתנה, וההתפוררות של החברה והמטריאליזם המתחזק, ואז הוא התחיל לספר על ספר שהוא כותב על התנהלות ממשלת מערב בנגל נגד מה שנקרא the tribes כלומר: הנפאלים, הלאפצ׳ה ובני שבטים מקומיים אחרים ששוכנים באזור דארג׳ילינג וקלינגפונג.

לבסוף נפרדנו בידידות ונסענו לכיוון דארג׳ילינג, עכשיו בלי לעצור בשום מקום מפני שכבר היה קרוב לארבע והחשיכה יורדת בסביבות חמש וחצי. הנסיעה הזאת הייתה די קשה, בדרך הצרה והמתפתלת כשהערפל הולך ומתחזק, והנהגים לא מדליקים אורות עד שממש מחשיך, ונהגנו עוקף בהתלהבות כל מכונית שנוסעת קצת יותר לאט ממנו…