אזכרה לאמא ולאבא – ההורים של דינה, אתי, ושלי, וגם קצת של המושיקים ואפי, שהם סבא וסבתא של כל השאר, היא יום מיוחד בלוח השנה. אנחנו באים לכאן כדי לזכור אותם ביחד, כי כך נהוג, כי זו המסורת. אבל בעצם לא רק בשביל זה. גם בשביל להיפגש, לראות זה את זה, ולשמוע מה חדש.
אבל בשבילי, ואולי לא רק בשבילי, אלא גם בשבילכם, יש משהו שהוא יותר מזה. אני תמיד מרגישה שזה כמו ביקור, ואבא ואמא, איך שהוא, אתנו, רואים ושומעים את הכל, ושמחים שבאנו. וזו גם הזדמנות ואולי גם חובה למסור דו"ח, ולספר להם כל מה שעבר עלינו מאז הפעם האחרונה שהיינו כאן.
וככה כמעט בלי להרגיש, אני עוברת תמיד, בלב, ועכשיו בקול, ללשון נוכח.
אז מה התחדש אצלנו ? תמיד רציתם לדעת הכל. אינני יודעת אם מקבלים עתונים אצלכם, אולי ה"דבר" עוד מופיע שם ? אך על מה שקרה במדינה בשנה האחרונה עדיף אולי לא לספר כלום. כשאני חושבת על זה אני מקווה שהתקשורת לא מגיעה אליכם, כי זה בטח היה אוכל לכם את הלב.
אבל על מה שקורה במשפחה, דווקא כיף לספר. התרחבנו, התבגרנו, והתבססנו. לשבט הצטרפו ארבעה – שלשה בנים ובת: דניאל הבן ודניאל הבת, עדו ומורן. כל הדור הרכיעי, הנינים שלכם, גדלו, והחכימו והם בטח מביאים לכם המון נחת וגאווה. הדס ועמית התחתנו, פרח ובני קנו דירה. תושבי הצפון עברו עוד מלחמה – ויצאו ממנה ללא פגע. השנה כולנו פה בארץ, כולנו בריאים, וחיים בשלום ובהרמוניה זה עם זה. ובאמת, זה ממש לא מעט. זה הרבה מאוד. וסבא בטח מסתכל על כולנו כאן ואומר, כדרכו: " התכנסות יפה".
וכשחשבתי על כל זה בשבוע האחרון, וידעתי שדינה בטח מצפה שאקרא איזה שיר באזכרה, נזכרתי בשיר שמבטא יותר מכל את ההרגשה הזו, של השבט.
אני חושבת שכולכם מכירים את השיר הזה. זה השיר הפותח את ספר השירים של קדיה מולודובסקי:
פתחו את השער
פתחו את השער, פתחוהו רחב,
עבור תעבור פה שרשרת זהב:
אבא,
ואמא,
ואח,
ואחות,
וחתן וכלה
במרכבת קלה.
פתחו את השער, פתחוהו רחב,
עבור תעבור פה שרשרת זהב:
סבא,
וסבתא,
ודוד, ודודה,
ונכדים ונינים
במרכבת פנינים.
פתחו את השער, פתחוהו רחב,
עבור תעבור פה שרשרת זהב:
אגס,
ותפוח,
ודבש לקינוח,
ורקיק צהבהב
על צלחת זהב.
אני כמעט בטוחה שהספר של קדיה מולודובסקי היה אצלנו בבית, כשהייתי ילדה. עובדה, עד היום אני יודעת חלקים שלמים ממנו בעל-פה. אך אינני זוכרת מי קנה לנו אותו, ומתי. ותדעו לכם שבבית של סבא וסבתא תמיד היו ספרים, ותמיד קראו ספרים. אך ספרים היו מצרך יקר, ואת רוב ספרי הילדים שהיו לנו קבלנו במתנה מהדודים. אני ממש זוכרת את הדוד פישל בא לבקר ומביא לנו את "אורה הכפולה" של קסטנר. אז מי הביא לנו את קדיה מולודובסקי ? מכיוון שלא הצלחתי לזכור, חשבתי שאנחנו, אתי דינה ואני, צריכות לעשות משהו בעניין הזכרון. לפני שנתיים אתי העניקה לנו את הספר על המכתבים של סבא וסבתא. ותבורך על כך. אך הספר מספר עליהם בעיקר עד התקופה שאנחנו הופענו, על תקופת החלוציות וכפר החורש. ומה קרה אחר כך ? איך הם היו אבא ואמא שלנו ? וסבא וסבתא שלכם ? אני חושבת שצריך להתחיל לכתוב את הדברים, לפני שהכל ייעלם וישכח. והמתחילה במצווה צריכה להיות דינה, שלדעתי זוכרת הכי טוב מכולנו...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה