15.9 קוצ'ין ותיאטרון הקטאקלי

בבוקר התפעלנו מקפה ארט, מקום שגם שיינקין יכול ללמוד ממנו משהו על עיצוב וסגנון, ובעיקר מארוחות הבוקר הקבועות מראש והנפלאות שלהם, שמתחלפות מדי יום. כמעט כל התיירים בפורט קוצ'ין מגיעים לשם בכל בוקר, ואנחנו משחקים בלנחש מי ישראלי ומי לא...
רוב היום נחנו מפני שלא ישנו כמעט ברכבת, ובערב יצאנו לשוטט ליד המלון, במוזיאון ההודי-פורטוגזי ובבית הבישוף המהודר, וליד החוף בדרך להופעת קטאקלי, תיאטרון מחול מסורתי של קראלה.
ההופעה התחילה בציור האיפור על פני הרקדנים/שחקנים, שזוהי ממש אומנות בפני עצמה! אחר כך קיבלנו הדגמה על השימוש בכל השרירים, כולל שרירי הפנים למיניהם, כדי לבטא הבעות שונות בסגנון קבוע הנלמד במשך שנים. יש גם מחוות שונות של הגוף ובעיקר של הידיים שמבטאות משפטים קטנים, וכל זה נעשה באותה צורה כבר מאות שנים.
אחר כך התחיל הסיפור עצמו, שלווה בשירה ותופים שממש ניגנו מנגינות והשמיעו קולות הדומים לקולות בני אדם. הרקדנים עצמם רק ביצעו מחוות ותנועות, וכמעט לא השמיעו שום קול. הסיפור לקוח מהמיתולוגיה ההינדית, והוא חלק קטן מסיפור גדול שההודים רואים במשך כארבע שעות ואילו לתיירים מביאים רק שעה מתוכו.
התלבושות והאיפור הצבעוניים והססגוניים, הקצב והמוזיקה, והסיפור עצמו, שכל אחד קיבל כתוב על דף (אנחנו קיבלנו אפילו דף משוכפל כתוב בעברית בכתב יד! כנראה מישהו שלמד שם כתב להם) הקלו עלינו להינות מההופעה ולהתפעל מהמיומנות של הרקדנים והמוסיקאים..
שוב ראינו, כמו בהופעת החלילן והטבלה, איך כשזה מגיע למוזיקה ולמה שקשור אליה, ההודים מתעלים על עצמם ומגיעים לפסגות מדהימות של יכולת ביטוי אמנותית. בכלל, מוזיקה היא מעין דת והדת היא מוזיקה בשביל ההודים. בכל מקדש יושב מישהו ושר בכל בוקר ובכל ערב, מלווה בטבלה ולעתים במקהלה, והמוזיקה יפה ושונה מאוד מהמוזיקה ששומעים ברדיו ובטלוויזיה ובסרטים. היחס שלהם ללימוד מוזיקה הוא כמעט דתי, וצריך להיכנס למצב של ריכוז והתעלות כדי לנגן או לשיר, והשומעים גם הם מוכנים לשבת שעות ולהקשיב למוזיקאים הנערצים. אני ממליצה לקרוא את הספר סוטרת נהר של גיטה מאטה, שכבר כתבתי עליו, ואחד הסיפורים בו מתאר מוזיקאים הודיים מסורתיים.