הויזות מוכנות. הודו מסבירת פנים בינתיים, השומר החביב הזכיר לי שהייתי צריכה להביא את הקבלה על התשלום ואני כמובן שכחתי. אבל בעזרת תעודת הזהות הפקיד החביב חיפש וחיפש ולבסוף, מתחת לשולחן (האם אנחנו מקרה מיוחד? או שסתם שכחו להעלות אותנו על המדף עם כל הבקשות והדרכונים?) נמצאו הדרכונים ועכשיו אנחנו רשמית בדרך להודו. על תגובות שאנחנו מקבלים אפשר לכתוב מאמר אם לא ספר. מה? להודו? לשנה? מה אתם מחפשים שם? למה הודו? למה שנה? איפה תהיו? אתם לא פוחדים מהצונמי? איך תסתדרו עם הלכלוך והסרחון? לא תתגעגעו לילדים? איך הילדים מקבלים את זה? אבל יש גם: כל הכבוד! אני מקנא/ת בכם! הלוואי שגם אני הייתי... ובכלל - אני מרגישה לפעמים כמו פריק שמוצג לפני הקהל: הזוג המבוגר הנוסע להודו לשנה...
ראינו את המלון שבו נהיה בלילה הראשון והוא אוריינטלי בדיוק כמו בכל הסטריאוטיפים וצבעוני מאוד. אני מקווה שבמציאות הוא לא רחוק מדי מן הצילום היפה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה