יום חמישי, אוגוסט 28, 2008

דברים שאתי נשאה בכנס גרעין לזכר החברים שנפטרו

הגענו לגיל שישים המופלג והשימחה גדולה, אך זה הרגע להקדיש כמה מלים לאלה שהיו אתנו ולא זכו לכך, לחברים שאיבדנו בדרך אך הם עדיין חלק מגרעין "סער" ואנחנו זוכרים אותם תמיד.

דני אחישר, "חיסר" כפי שקראו לו בימיה, הנער יפה העיניים והמרדני שסלד מממשמעת ומלימודים מסודרים בתיכון, אך דווקא חיי הצבא הקסימו אותו והוא השתלב בהם כאילו היה זה ייעודו מלידה. דני היה חבר אמיתי ואחד מכולם, שונה ויוצא דופן באישיותו המשוחררת מכל מקובעות או השפעות החברה.

יוסי רבשיר, העדיף לעזוב את הוריו בשליחות בבורמה ולחזור לארץ ללמוד בפנימית הכפר הירוק. נער שקט עם חיוך עדין וביישני שמצא את מקומו בתוכנו, כחייל וכעובד בכרם שאותו כל כך אהב. בחוברת לזכרו יש תמונה שלו עם שלמה הראל, חברו הקרוב שאתו גר בחדר ואתו טייל והידידות הזאת מלמדת משהו על שניהם, הצבר השורשי בן תל אביב והעולה החדש מפולין, שידעו למצוא שפה משותפת והבנה עמוקה.

דובשה, נס-ציוני אמיתי ואוהד הסקציה ובשבילי, קודם כל החבר של לאה – הייתה זו אהבה טהורה וזכה, שממנה למדתי על הצד הנסתר שבדובשה: הרוך והעדינות והיכולת להקשיב ולקשור קשר אינטימי עמוק ומחייב.

שנים אחר כך הלך מאתנו שלמה הראל, שלמה הרציני והשקדן, העדיף לקרוא או ללמוד בחדר בעין גדי במקום לפטפט ולהשתולל על הדשא בחוץ. אחרי שקנה את עולמו כחוקר ספרות ילדים ומרצה בבית ברל, הקים משפחה מאושרת והיה מלא תוכניות ותקוות לעתיד. בחייו הגשים את חלומותיו והתמיד בחתירתו לידע נרחב ולהבנה מעמיקה בעבודתו האקדמית.

אחריו עזב אותנו חיים שחל הלא הוא שחי, עם שערו הצהבהב, פניו הילדותיות ועיניו הטובות והשקט הביישני שלו. שחי הלך בדרכו שלו, והתעקש להיות חקלאי כי כך הרגיש וחשב. שחי היה אוהב אדם, והצניעות והפשטות שלו בהתייחסותו לחבריו ולסביבתו תמיד הרשימו את כולנו.

לאה האמהית והחמה הרעיפה את אהבתה בדאגה ועזרה מכוסים שכבה דקה של קשיחות וציניות שהתמוססה במהירות ברגע האמת. כחבריה אנו מכירים לה תודה על הצבע המיוחד שהוסיפה לחיינו המשותפים בכינרת ובעין גדי, כשמיתנה את הזלזול הצברי שלנו בכל מה שקשור לסדר ולארגון נכון. עד היום חסרים לנו הנאמנות והמסירות שלה.

שוש חדד שהייתה כל כך קטנה וצנומה עד שהייתה צריכה לעבור דיאטת השמנה בעין גדי לקראת הגיוס כדי להגיע למשקל המינימום הנדרש. שוש שהתאהבה בבן כינרת ונשארה שם בגללו, אך תמיד שמרה על קשר ושמחה לכל ביקור של חבר גרעין בביתה. גם כשפגשנו אותה כשילדיה כבר היו בצבא או אחריו, עדיין נראתה צעירה ומלאת חיים עם אותו זיק ממזרי בעיניה.

אחרונה הלכה מאתנו יעל, הנערה היפה והדקיקה, שאשר פלג נהג לומר כי רגליה הרזות יכולות להתפתל סביב עצמן כמה פעמים בלי מאמץ. שכנו בה פיזור נפש וספונטניות לצד יכולת אינטלקטואלית אדירה וכישרון כתיבה בולט, ובעיקר פתיחות וקבלה לא שיפוטית של האחר. יעל לא הייתה זקוקה למרד של שנות השישים והשבעים כדי להשתחרר מדעות קדומות וממקובעויות מפני שהיא נולדה בלעדיהן ולא נכנעה להן גם בהמשך חייה. את הכנס ברביבים נזכור כאחד המוצלחים ביותר, בין השאר בזכות האירוח החם והלבבי שלה ושל משפחתה.

נזכור את כולם, והם עדיין אתנו כשאנחנו נפגשים ומעלים זכרונות מן הימים ההם והם הרי חלק מהחוויות שעברנו יחד.


אין תגובות: