18.9 קאג'וראהו

הנסיעה לקוג'אראהו לקחה פחות זמן משחשבנו, מפני שהכביש היה הרבה יותר טוב מזה שנסענו בו יום קודם, וכך הגענו לשם כבר בשלוש אחרי הצהרים. חיפשנו את המלון שוינוד המליץ לנו עליו, וגם הוא נמצא ברחוב עלוב למדי, אך היה ניכר שהעיר הזאת מתויירת יותר מאורצ'ה. למעשה זהו כפר שגדל לממדים של עיירה באופן מלאכותי, רק בגלל האתר הארכיאולוגי. אפשר לראות בו שלטים של מסעדות איטלקיות, ומלונות באנגלית ולא רק דאבות ובתי צ'אי הודיים כמו באורצ'ה.
מלון סוריה (על שם מלך הודי, ולא מה שאתם חושבים...) התגלה כפנינה אמיתית ואני ממליצה לכל מי שמגיע לקוג'אראהו לישון בו. זה המלון הטוב ביותר שישנו בו בהודו, ושילמנו רק 450 רופי ללילה. בחצר הפנימית היא גן מטופח גדול עם דשאים, שיחים ופרחים. ביניהם יש רחבה מרוצפת שעליה שולחנות ואפשר לאכול ארוחת בוקר או לשתות משהו. הצוות אדיב ונותן שירות טוב ברצון ובמהירות, החדרים מוחזקים היטב ואין בהם תופעות המקובלות במלונות אחרים בהודו: חורים לחשמל שנשארו פעורים, חוטים מתנדנדים באוויר וכו'. הריצפה כולה שיש ואין בה סדקים וכתמים, על המיטה סדינים לבנים ויש גם סדינים להתכסות בהם! והשיא: מגבות לבנות בלי כתמים ובלי קרעים!!!
הרגשתי כמו בחלום, כאילו חזרנו לרגע לבורמה... תכננו להישאר שם שלושה לילות, ולא לראות את המקדשים ביום שבו הגענו, אלא לנוח וללכת בערב לתצוגה האור-קולית באתר. בערב הלכנו לאתר ברגל, ונוכחנו שלמכונית יש עוד תפקיד מלבד להביא אותנו ממקום למקום: להגן עלינו מפני טרדנים. מסתבר שקאג'וראהו הוא מקום ידוע לשמצה כמרכז מטרידנות, ולא כמו שאני חשבתי, שזה בגלל מיעוט התיירים בתקופת המונסון...
קשה לתאר איך אנשים עטו עלינו ונדבקו והלכו אחרינו ולא הפסיקו לנסות ולהתחנן: אולי אחר כך? תבואו לחנות אחר כך! ואחרי התצוגה חיכו לנו והתלוננו שאנחנו לא באים כי "הבטחנו" שנבוא אחר כך... אם חשבנו שבדלהי, אגרה, גאווליור סבלנו – הרי זאת הייתה רק טעימה של מה שציפה לנו בקאג'וראהו.
התצוגה האור קולית היא כנראה תוצרת של אותה חברה שעשתה את התצוגה שראינו בדלהי במבצר האדום, והפעם הסיפור היה פחות דרמטי כשלעצמו, בלי מלחמות וכיבושים, והמאמץ לשוות לתיאור נוסח דרמטי היה קצת פטטי לפעמים. המקדשים נמצאים בתוך גן ענק, כולו מדשאות מטופחות ופרחים ועצים ביניהם.

למחרת יצאנו לבקר במקדשים עצמם,, והרושם היה אדיר. מקדשים ענקיים מכוסים לגמרי בתבליטי אבן בגדלים שונים, שכולם פסלים יפיפיים ברמה אמנותית גבוהה מאוד, והם מתארים את חיי היום-יום של התקופה, המאות ה11-12, וסיפורים מהמיתולוגיה ההינדית, והייחוד הגדול של המקום: פסלים המתארים יחסי מין מתנוחות מגוונות בין בני זוג ועד אורגיות סוערות ואפילו יחסי מין אדם וסוס כפי שתראו בתמונות. מכל התיאוריות על הסיבה להימצאות פסלים אירוטיים כאלה במקדש אני מעדיפה את זאת שטוענת שזה היה פשוט חלק מחיי היום יום של בני התקופה, והם לא מצאו סיבה לא לכלול אותו בין הפסלים. יש שם גם המון פסלים של נשים יפות וניכר שהיופי הנשי היה ערך חשוב בעיניהם.
אבל גם אם רואים את הפסלים בנחת ועושים הפסקה באמצע ונחים, ואפילו הולכים למלון ונחים – אפשר לגמור לראות את כל הפסלים באותו יום. וכך עשינו. מכיוון שאי אפשר להסתובב סתם בעיירה הזאת בלי להיות מוקפים בעשרות מטרידנים המציעים לך לקנות דברים או להינות משירותיהם – החלטנו לעזוב, אף על פי שנהנינו מאוד מהמלון המקסים – מלון סוריה שהיה הטוב ביותר בכל שהותנו בהודו!