29.3.05 גנגטוק - פלינג

בוקר שטוף שמש ואנחנו בפלינג. זוהי עיירה קטנה בהרים במערב סיקים שכולה בתי מלון, מסעדות וחברות נסיעות ועוד מעט בתים וחנויות.
תקציר הימים הקודמים: היום האחרון ברמטוק הסתכם בטיול רגלי ארוך לאורך הכפר, (ירודה תלולה מאוד שגרמה לי לסחרחורת) והליכה לכיוון מנזר נוסף שהייתה אמורה להיות שעה. אחרי שעתיים שבסופם ראינו את המנזר עדיין מרחוק, (ומעלינו!) החלטנו ליהנות מעצם ההליכה והאנשים שראינו בדרך ולחזור. (היינו מוגבלים בזמן כי שירות הג'יפים לרמטוק לא פועל אחרי 2 בצהרים)
למחרת יצאנו בבוקר לגנגטוק, ובילינו את רוב היום בחיפושים אחרי חלפן כספים, (יום ראשון הבנקים סגורים) ובשיטוט בשוק – שבו קנינו כובעים נגד שמש. (איזה אופטימיות!)
ישבנו הרבה זמן בקפה האינטרנט והגענו למסקנה שהבעיה היא העברת התמונות לבלוג. אפי שוקל כמה פתרונות – הכנסת התמונות לאתר מיוחד של תמונות כמו שעשה עם התמונות האחרונות, או הקמת אתר חדש, שבו יהיה גם הבלוג וגם התמונות ביחד. אנחנו מבטיחים להודיע לקוראים הנאמנים על השינויים כשיקרו.
ביום שני קמנו מוקדם והלכנו לבנק להחליף כסף, ופגשנו שם כמה תיירים – שני אנגלים שנראו מחוקים ודהויים ולאחד הייתה עווית עצבנית בפניו וידיו רעדו, וגם השני סבל מרעד לא רצוני בידיים וניסה להסתיר זאת. הם נמצאים כבר חודש וחצי בסיקים, האריכו את אישורי השהייה שלהם כבר פעמיים ומתכוננים להישאר יותר.
הבנק, כמו שכבר ראינו, הוא חוויה אנתרופולוגית. הפקידה יושבת ליד שולחן ורושמת במחברת גדולה את כל הפרטים כולל מספר האישור ואיפה הוצאה הויזה להודו, ואז מעבירה את המחברת לאחראי עליה – שעסוק בדיבור בטלפון ובלעיסה, ומתפנה מדי פעם בפעם להעיף מבט במחברת ולהניד בראשו קלות לאישור, ואז היא מחזירה את המחברת אליה, ונותנת לתייר את עיגול המתכת הנכסף עם המספר שבעזרתו יקבל את הכסף בקופה. יש לציין שהזרים מטופלים בקופה תמיד לפני המקומיים, לא משנה כמה זמן הם מחכים.
בצהריים יצאנו לדרך בג'יפ, משפחה הודית עם שני ילדים גדולים, זוג הודי נחמד, שהתברר שהם מהנדסי אלקטרוניקה שעשו הסבה לתוכנה, ועברו מכלכותה לבנגלור והייתה להם שפה משותפת עם אפי מייד, וזקנה טיבטית עם סינור מסורתי ועוד שני מקומיים שישבו מאחור וניהלו אתה ועם הנהג שיחות מרחוק מדי פעם.
כמעט חצי מן הדרך היה פשוט חזרה על הדרך שבה נסענו כשבאנו מדרג'לינג, אבל הפעם הייתה שמש ואפילו היה חם, והנהר השתכשך למטה והתפתל בין ההרים והכפרים המעטים. אחרי שיצאנו מסיקים באותו שער מפואר שבו נכנסנו אליה, נסענו קצת ושוב נכנסנו בשער פחות מפואר. שוב היינו צריכים לעבור את בדיקת הדרכונים ואישור הכניסה לסיקים ושאר הנוסעים זללו בינתיים חטיפים הודיים.
מכאן והלאה הדרך עלתה והפכה צרה יותר ומתפתלת מאוד. ההרים היו פחות ירוקים, עם סלעים וסתם קטעי אדמה חומים בלי צמחיה. עצרנו למנוחה ביורטאנג, עיירה על גבול סיקים ובנגל ואכלנו שם בצקים מטוגנים ממולאים ירקות, לפי עצת הזוג ההודי הנחמד. כך הגדלנו את הרפרטואר של מאכלי הרחוב ההודים שלנו לשלושה: כדורי סוייה צהובים, ובצקים עגולים ומשולשים – כולם מטוגנים ולא חריפים.
כחצי שעה לפני זמן ההגעה המשוער לפלינג עצרנו ליד מחסום שלידו רשומה הודעה: בגלל פיצוץ סלעים הכביש סגור עד הודעה אחרת. לאט לאט הצטברו עוד מכוניות ונוצרה שיירה קטנה. גם ילדי בית הספר במדים החגיגיים (שנראים כמו ממקום אחר על רקע העזובה של הבתים והנוף ההררי שכוח האל) חיכו בסבלנות. קולות הפיצוץ והאבנים המתגלגלות בישרו ואחרי כמה זמן שריקת משרוקים ממושכת הודיעה על פתיחת המחסום.
הכביש הפך להיות צר ועבר מעל תהומות עמוקים ומפחידים, כמובן בלי כל מעקה הגנה, והג'יפים והמשאיות הגיחו מן הצד השני מדי פעם והקפיצו אותי. אך הנהג תימרן בזריזות (ובחוסר זהירות לדברי אפי) והחלטתי לסמוך עליו כמו שאר הנוסעים שישבו בשלווה. התחיל להחשיך, אבל אף מכונית לא הדליקה אורות, אף על פי שעכשיו היו קטעים רבים שבהם בכלל לא היה כביש, ונוסף על כך היו זרמי מים מן המפלים שהקשו על הנסיעה. לבסוף הגענו לפלינג בחושך מוחלט, רוח נוראית נושבת וקור אימים מחוץ לג'יפ.
יצאנו לחפש את המלון המומלץ בלולנלי פלנט, גרודה הוטל, והיה קשה למצוא אותו בחושך כי הוא נמצא מתחת לכביש ואין לו שלט מואר. אבל למזלנו היה בו מקום ואפילו חדר עם שירותיפ פרטיים, (מצרך יקר מציאות בגסטהאוז הזה שכולו תרמילאים מערביים) ויש לנו שלושה חלונות לנוף, מקלחת עם חלון החוצה (לראשונה בהודו! סוף סוף נכנסים למקום יבש ולא טחוב!) טלוויזיה והרבה מקום!
החלטנו להשתקע פה עד יום שבת ולנצל את ההיצע הגדול של טיולי יום ברגל במקום, וגם לעשות כמה סיורים ברכב.