27.10 שייט ב Backwater בבית סירה

לפני העלייה לבית הסירה הספקנו לסייר קצת באלאפוזה, ולראות את המקדשים הקטנים והצבעוניים המאפיינים את קראלה בכלל, ליהנות מקפה משובח ועוגות מערביות בקפה קטן ונחמד שבלט בתוך החנויות והמסעדות ההודיות שממסביבו, להחליף כסף, ולראות שבסך הכל לא הפסדנו הרבה בכך שלא נשארנו לילה נוסף בעיר.
ב- 12 הביאה אותנו הריקשה של המלון לסירה, ומייד התמקמנו בחדר השינה הקטן והנעים, עם השירותים והמקלחת המסודרים הצמודים אליו. בסירה היה עוד חדר שינה, וחדר אוכל/ מגורים ומרפסת מכוסים בגג קש בסגנון המסורתי. (הסתכלו בתמונות)
השייט עצמו היה חסר אירועים מיוחדים, וכלל ארוחת צהריים וארוחת ערב מלאות וטעימות שביניהן הוגש לנו תה עם בננות מטוגנות בציפוי בצק. אבל בדרך ראינו את החיים ליד הנהר: רחצה, כביסה, שטיפת כלים, דייג, ניקוי הבית, חציית הנהר במעבורת שהיא רק סירה ארוכה שמשיטים אותה בעזרת משוט הננעץ בקרקע הנהר, ציפורים ברווזים ואנפות, נשים וגברים אוספים את הקש שנשאר אחרי קציר האורז או דשים את האורז עצמו, סירות נושאות שקי קש או כדי חלב למכירה – הכל מתועד בתמונות שאפי צילם.
עצרנו בשני מקומות. הראשון: בית בן 200 שנים שבו נולד וחי כומר נוצרי מקומי, שהפך למעין קדוש וחולל הרבה ניסים. הבית נשמר כפי שהוא ומוחזק היטב, וסביבו נבנתה כנסיה מודרנית, ועל קירותיה תמונות ומכתבים של האנשים שלהם עזר. הביקור עצמו לא היה מרשים במיוחד, אך כשיצאנו מהכנסיה נכנסנו לזרם ילדי בית הספר החוזרים מהלימודים והם היו חביבים ועליזים ומלאי חיים, לבושים בתלבושת בית הספר הקפדניים: עניבות וסרטים לצמות של הבנות בצבעים תואמים למדים.
המקום השני שבו עצרנו, היה מרכז מכירות קטן שבו הדייגים העלו את שללם לשקילה ולמכירה, וראינו איך בוחרים ושוקלים את הדגים השונים, ואיך מתנהל משא ומתן בשקט ובשלווה בין הקונים והדייגים.
כשהגענו למקום המעגן הלילי, ראינו קבוצות של נערים ונערות בתלבושת ספורט אחידה, חותרים בסירות יחיד, זוגיות, או סירות של ארבעה. הם גמרו את האימונים ועלו לחוף ליד מרכז הספורט הימי, וקיבלו הנחיות מהמאמן. אחר כך הלכו להתקלח ולראות טלוויזיה באולם הגדול של הבניין שבו התאכסנו, שהיה מוזנח ועם חלונות שבורים, וערימות אשפה זרוקות מסביבו. שוב ראינו את הניגוד בין הודו המושפעת מהאנגלים והמערב, בפיתוח נבחרת הספורט כל כך מערבי כמו חתירה, עם מדים ומרכז ספורט ומאמן – והודו המוזנחת והמלוכלכת, שאינה משתנה ואינה מושפעת כלל.
הערב ירד ואפי הספיק לצלם את השקיעה הנפלאה, ואת המגדלור בכניסה לאגם הגדול שלבתי סירות אין רשות להיכנס אליו בלילה, כדי לא לפגוע ברשתות הדייגים העוגנים בו. אנחנו חזרנו לבית הסירה הענק שלנו, לאכול, ולשבת ולקרוא בשקט, ולישון תחת הכילה על המים השקטים, לקול המואזין, ושירת המקדש ההינדי שליד המים מהצד השני של הנהר.
הבוקר העיר והנהר החל לשקוק חיים: סירות הנערים החותרים, סירות דייגים ו'סירות אוטובוס' שמובילות את האנשים לעבודה ולעיר ואת הילדים לבית הספר. הסירות האלה עוצרות בתחנות מסודרות וכיוון שקראלה תחת שלטון קומוניסטי תחנות רבות מקושטות בדגל הפטיש והמגל. אנחנו התחלנו לנסוע מייד ואת ארוחת הבוקר אכלנו תוך כדי נסיעה וחזרה לבסיס האם של הספינה, המקום שממנו יצאנו בפאתי אלאפוזה הקטנה.