28.8.2005 ג'מעה מסג'יד ותצוגה אורקולית במבצר האדום

אחרי הצהרים יצאנו למסגד הגדול, שגם הוא בנוי בסגנון המוגהולי, אבל משמש מקום תפילה פעיל למוסלמים רבים שחיים בדלהי. כל הסביבה שלידו היא שוק מוסלמי גדול, צפוף, מלוכלך ורועש כמו שראינו בוראנסי רק גדול יותר. כשהגענו למסגד התבקשנו לחכות עד שתיגמר התפילה, ואז נכנסנו כשהסנדלים שלנו בתיקים כמו שעשו המקומיים שנכנסו. (כנראה שבדלהי אין אימון באנשים גם במקום קדוש)
הבניין באמת מרשים מאוד ובנוי בסימטריה מושלמת ועם המון ערבסקות ועיטורי אבן יפיפיים, ואפשר לראות ממנו את המבצר האדום המפורסם של דלהי במלוא יופיו.
אחרי המסגד התחלנו ללכת למבצר האדום שנראה קרוב מאוד, אך למעשה רק שער אחד שלו פתוח, ואילו אנחנו הלכנו דווקא לשער הרחוק, ממנו שמשמש רק את הצבא. נאלצנו לקחת ריקשה לכניסה הראשית ועד שהגענו התברר שבדיוק סוגרים וכולם יוצאים החוצה. הגענו מאוחר מכיוון שרצינו לראות את התצוגה האור קולית באנגלית, וחשבנו להיכנס ולשוטט שם עד שהיא תתחיל בתשע בערב. אבל החייל בשער אמר שרק אנשים עם כרטיסים לתצוגה האור-קולית בהינדית יכולים להיכנס עכשיו, ומי שרוצה לראות את התצוגה באנגלית יכול להיכנס רק ב-8.30. היינו מיואשים וניסינו לשכנע את המוכר במשרד הכרטיסים לתת לנו להיכנס עכשיו, כי היה קשה לחכות שם כל כך הרבה זמן, בחום וברעש של הרחוב הקרוב. לבסוף התרכך הציע לנו להסביר לחייל, שלא נסתובב ורק נחכה בפנים לתצוגה שלנו, ובאמת הוא נתן לנו להיכנס.
הכניסה למבצר היא דרך מעבר מקורה ורחב שמשני צדדיו חנויות מזכרות, תכשיטים ובגדים. בסוף המעבר ראינו מסעדה קטנה, מעין בית תה הודי, שבו ישבנו עם ההודים שעמדו להיכנס לתצוגה בהינדית ו'שרפנו זמן'. אחרי שכולם הלכו והמלצרים התחילו להרים את הכיסאות הבנו את הרמז ויצאנו לכיוון התצוגה. מצאנו דשא נעים ושכבנו עליו, מתבוננים בכוכבים ונהנים מרוח קלה מאוד, שנשבה מדי פעם והפיגה קצת את החום.
סוף סוף הגיעה השעה ונכנסנו יחד עם קבוצה קטנה מאוד של תיירים בשבילים רחבים ליד בניינים יפיפיים, עד שהגענו לרחבה המוקפת כמה בניינים שעליה עמדו שורות של ספסלים. התצוגה הייתה פשוטה ויפה, רק קולות וצלילים ואורות על הבניינים השונים. שמענו את סיפורו של המבצר האדום ודרכו את סיפורה של דלהי מימי המוגהולים עד לזמן המודרני. בין השאר שמענו סיפור שלא הכרנו, על משפט צבאי שנערך במבצר לשלושה קצינים הודיים ששירתו בצבא הבריטי, וערקו לצבא היפני בזמן המלחמה כדי להילחם בבריטים. הסניגור שלהם היה לא פחות ולא יותר מאשר נהרו, ראש הממשלה הראשון של הודו!
חזרנו עייפים ומרוצים, וצנחנו למיטות לקראת מה שאמור היה להיות היום האחרון שלנו בדלהי.