סופדבר - הגענו לארץ והבלוג תם אך לא נשלם

הילדים הגיעו עם שלטים מקסימים שנעמה הכינה במיטב מסורת הצופים, והפגישה הייתה מרגשת ומשמחת מאוד. נסענו למסעדת יפו ביפו, וזללנו את כל המאכלים שכל כך התגעגענו אליהם כל הזמן: חומוס, טחינה, פלאפל רק ונימוח בפה, סלטים מזרחיים וכרובית בלימון, והיה כל כך טוב והרגשנו כל כך בבית ובמקום הנכון! התחושה הזאת הייתה כבר מוכרת לנו מהחזרה לארץ אחרי שלוש השנים באנגליה והשנה וחצי בארה"ב, אבל הפעם זה היה שונה מאוד.
קל להתרגל לפינוקים החומריים: ניקיון, ריחות טובים, בתים מוסדרים ומוחזקים, טכנולוגיה גבוהה המאפשרת נוחיות ומהירות, האוכל המוכר והזמינות שלו ועוד ועוד. אבל קשה להסתגל לקצב המסחרר של החיים במערב. חיפוש דירה דרך האינטרנט והמהירות המסחררת שבה נחטפות הדירות הטובות והזולות... וזוהי רק דוגמה אחת!
אני מקווה שהכלים שרכשנו במסע שלנו יעזרו לנו להתמודד עם דרישות החיים המערביים התובעניים ויחד עם זאת להישאר במסלול שקבענו לעצמנו ולא להיסחף בזרם הכללי בלי שליטה. אני יודעת שזה אפשרי ומאמינה שנצליח בכך.
בזאת אני סוגרת את הבלוג ומזמינה את הקוראים להעיר הערות ולחוות דעה בכל עניין ומבטיחה להתייחס ולענות לכולם! אני מודה לכולכם על תשומת הלב והעניין שגיליתם בקורותינו ומקווה שנהניתם ואולי תיעזרו בבלוג בנסיעות עתידיות שלכם להודו או למקומות אחרים.

שלום לכולם – תם הבלוג!!! ( אך לא נשלם - אתי אמרה היום שהיא עוד תכתוב – עוד הרהורים, סיכומים בשלים יותר ועוד ועוד)