30.9 נסיעה לפאלולים השוק במאפוסה וחוות התבלינים

יצאנו מיד לאחר ארוחת הבוקר כד להגיע לשוק של יום שישי במאפוסה, והפעם בדקנו ושאלנו כדי להיות בטוחים שזהו שוק אמיתי של מקומיים, ולא מלכודת תיירים כמו באנג'ונה. ואכן, בשוק היו דוכנים מסודרים של מוכרי בגדים, כלי מטבח, תבלינים, עשבי תיבול ופלפלי צ'ילי, כלי עבודה, אורז וקטניות, דגים למיניהם שריחותיהם נוטרלו על ידי הפרחים בסמטה הסמוכה, וכמובן היו גם כמה דוכני מזכרות בגדים ותיקים לתיירים שרדפו אחרינו לאורך השוק.
עברנו בגואה בעתיקה, וראינו כמה קתדרלות יפות וגדולות מימי הזוהר של השלטון הפורטוגזי, מוקפות גינות ודשאים המוחזקים היטב ומוכיחות שוב, שבהודו אפשר גם אחרת אם רוצים.
הנהג שלנו, שיווהראם, (הינדי כמובן) דאג שאולי נחשוב שאין נוכחות הינדית בגואה, והביא אותנו למקדש הינדי מוזר ביותר: מהתקרה ירדו הרבה מאוד נברשות והכוהנים נתנו 'מי שתיה קדושים' לעולי הרגל, וזה הזכיר מאוד מיסה בכנסיה....
בדרך עצרנו גם בחוות תבלינים, בסיור מאורגן עם ארוחת צהרים טעימה ועשירה. קיבלו אותנו בשרשרות פרחים, והוליכו אותנו ברחבי הגן כשמדריך חמוד מסביר לנו באנגלית טובה וברורה מה הם התבלינים והעצים השונים. גם זוהי יוזמה הודית המעידה על יכולת ארגון, הבנה לצרכי התיירים המערביים והליכה לקראתם – ממש כמו בתאילנד! השאלה היא מדוע זה לא קורה בעוד מקומות?
משם המרחק לפאלולים כבר לא היה גדול, ובשעות אחר הצהרים הגענו לחוף, כשהנהג מחפש מלון של ידיד שלו אך לא מוצא. הלכנו לפי הספר ועברנו ממלון למלון, כולם נמצאים על החוף אחד ליד השני. אבל החדרים היו בלי שרותים פרטיים או יקרים מדי. לבסוף עזבנו קצת את החוף ומצאנו מלון עם חדרים סבירים אבל לא מלהיבים, ורצינו לראות עוד כמה מלונות.
מקום אחד מרוחק מהחוף נראה מקסים אבל הבעלים, זוג הולנדי, הסבירו שהמקום עוד לא פתוח. המלון הבא על אותו כביש נקרא "אושיאניק", והיה פשוט מקסים: כולו לבן וכחול בסגנון פורטוגזי, חדרים יפים ומעוצבים בסגנון מערבי ובטוב טעם, גינה יפה ואפילו בריכת שחיה קטנה. אבל המלון היה עדיין בשיפוצים לקראת הפתיחה, והבעלים, אנגלי נחמד בסביבות גילנו, הסביר שעדיין אי אפשר להתארח אך בעוד כמה ימים הכל יהיה מוכן.
מכיוון שבין כה וכה התכוונו להישאר בפאלולים רק לילה אחד ולהמשיך להאמפי, הזמנו שלושה חדרים ליום שבו התעתדנו לחזור. אחרי שבעל המלון, לס, אמר שאין סיכוי שנחזור אחרי שני לילות בלבד הבטחנו לטלפן ולהודיע לו אם נישאר שם עוד לילה, כפי שהוא היה בטוח שיקרה.
חזרנו למלון הסביר אך לא מלהיב, ונכנסנו לחדרים. התברר שהחוף אינו רחוק משם, ואני לבשתי מיד בגד ים ויצאתי לבדי, אחרי שראיתי את המפרץ המרהיב כשחיפשנו מלון על החוף. וכאן המקום לשבח ולהלל את החוף של פאלולים, שהוא מפרץ גדול מאוד וסגור כמעט כולו בגבעות ירוקות, ועל החוף עצמו שורות עצי קוקוס כמו בסרטי הפרסומת הקיטצ'ים לחופשות חלומיות באיים טרופיים. המים נקיים ושקטים ולא קרים, ויש המון מסעדות שמציגות כסאות נוח ומיטות שיזוף מתקפלות על החול לפני המסעדה, ומגישות לנופשים השוכבים עליהם שתיה, סיגריות, אוכל ועיתונים – פשוט פינוק מושלם.
נכון שחלק מהחוף הומה בצעירים, שרובם ישראלים והם די רעשניים לפעמים. אבל החלק המרוחק יותר, שהוא החלק הקרוב למלון שלנו ואנחנו מגיעים אליו ברגל דרך כפר דייגים ציורי, שקט יותר ואליו מגיעים זוגות מבוגרים יותר או משפחות עם ילדים, אנגלים או אירופים.