הדרך למנדו לא הייתה שונה מהדרכים הקודמות שבהן נסענו במדיה פראדאש, אבל עברו בה שיירות של עגלות עץ רתומות לשוורים, שהיו גדושות בשקי כותנה שאותה הובילו למחסן ממשלתי, שממנו יועברו לבתי החרושת לעיבוד. הן סתמו את הכביש למרות שיכלו לנסוע בצד הדרך על העפר והבוץ, ולא עלה על דעת אף אחד מהנהגים או השוטר שכיוון את התנועה להוריד אותם מהכביש, מתוך אדישות וחוסר יעילות הודיים אופייניים...
הביקור במנאשוואר לא היה מרשים במיוחד. ארמון ומבצר שהחומה שלו משקיפה על הנהר הרחב, כמה מקדשים הצמודים אליו וביקור בסדנת אריגת בדי סארי מיוחדים, שלא הייתה שונה מהסדנאות הקודמות שבהן ביקרנו, אלא בכך הייתה מקום ממשלתי ולכן אולי לא האיצו בנו לקנות.
יום שישי, אוקטובר 07, 2005
22.9 מאהשוואר
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה