5.9 אינלה לייק

הבוקר האיר ובאמת היה צח ונעים. יצאנו לאגם לשוט בסירה מהירה וארוכה, עם חמישה מושבים מרופדים, והרגשנו שוב מטופלים ומשורתים כמלכים, כשהשייטים מחזיקים את הסירה שלא תתנדנד כשאנחנו עולים עליה, ומרימים את הכיסאות כדי שנוכל לעבור בנוחיות...
האוויר על האגם היה קריר ונעים. עברנו ליד שדות עגבניות השתולים על קרקע הנוצרת באופן מלאכותי מבוצה הנלקחת מתחתית האגם. ראינו את האיכרים ממלאים את הסירות שלהם בבוצה שהם מוציאים מקרקעית הנהר במקומות הרדודים שלו, וראינו את הדרך המיוחדת שבה הם חותרים. מסובבים את אחת הרגליים שלהם סביב המשוט, וכך דוחפים אותו כשהוא נשען על הקרקעית. צורת החתירה הזאת נוחה להם בגלל המים הסמיכים והמלאים בצמחיה וריקבון, שצריך לדחוף הצידה כדי שהסירה תתקדם.
ראינו את כל הקהילה בסירות על הנהר: דייגים, נשים ותינוקות, ילדים במדי בית ספר, וחקלאים בסירות עמוסות בסלי עגבניות שהן הגידול המרכזי באגם.
התחנה הראשונה שלנו הייתה שוק נודד שאליו מגיעים אנשי האגם בסירות, שדמה בכל לשוק שראינו בעיירה בדרך, אך היו בו הרבה מאוד אנשי שבט הפאאו שבאו לקנות וגם למכור. הם התבלטו בלבושם המיוחד ובהתנהגותם המסוגרת והרצינית, אך הצלחנו להוציא מכמה מהם חיוכים למצלמה.
משם נסענו למקדש של חמשת הבודהה, שנמצא בלב האגם וקל להגיע אליו בסירה. על בימה מוגבהת במרכזו, מונחים חמישה פסלי בודהה קטנים, שאת המראה המקורי שלהם אפשר לראות רק בתמונות שנמצאות בצד, מפני שמרוב ציפויים של עלי זהב דקיקים הם איבדו את צורתם ונראים כמו חמישה גושי זהב חסרי צורה בגדלים שונים.
חמשת הבודהות האלה נחשבים כקדושים במיוחד בעיני אנשי האזור. בכל שנה בסביבות סוף ספטמבר ואוקטובר, (לוח השנה המסורתי שלהם הוא כמו שלנו, לפי הירח ולכן התאריך משתנה בכל שנה) יש פסטיבל גדול, שבו מוצאים את חמשת הפסלים על ספינה ענקית מוזהבת ומקושטת בפאר רב. הפסלים עוברים במשך כחודש בין הכפרים על האגם, כשהם מבלים בכל מקום לפחות לילה אחד במנזר המקומי.
המחזה הזה עורר בי מחשבות נוגות על מה שקרה לרעיון זניחת החומריות וכל ההתקשרויות הארציות בבודהיזם במינאמר. יש סמליות מסויימת במה שקרה לפסלים: מדמויות אנושיות של בודהה המורה הגדול, שרצה לשחרר את כל בני האדם מהסבל שגורמים המחשבות והרגשות הכוזבים, הם הפכו לגושי זהב חסרי צורה. האנשים שמדביקים את עלי הזהב מאמינים שהם נותנים משהו לבודהה האל, מכבדים אותו וכך מגדילים את סיכוייהם לשיפור בחיים הבאים שלהם. אבל בודהה לא ראה בזהב משהו שמסמל כבוד או אהבה, והיה מתחלחל לו קם מקברו והיה רואה את מה שעושים לפסליו. כנראה שזהו צורך אנושי עמוק שקשה מאוד לשחרר את האנשים הפשוטים ממנו.
התחנה הבאה הייתה בית אריגה למשי וכותנה, שאאונג מינג כנראה מקבל אחוזים מבעליו, והוא הוליך אותנו לכל מכונות האריגה, והראה את תהליך הצביעה בהתלהבות. אנחנו נענענו בראשנו בעניין, למרות שכבר ראינו את כל תהליך טווית ואריגת הצמר בדרג'ילינג, ובוראנסי ראינו מפעל לאריגת משי. בכל בכל זאת קנינו שם חולצת כותנה בסגנון המקומי שכבר מזמן רציתי לקנות, והוזמנו לשתות תה ולאכול עוגיות. משם המשכנו מפעל ידני לייצור סיגרים קטנים מקומיים, וכמובן שגם שם הוזמנו לקנות ולשתות ולאכול אף על פי שלא קנינו שום דבר.
אכלנו צהרים במסעדה על האגם ויצאנו לעוד מנזר, שעליו סיפר אאונג מינג כבר אתמול: "מנזר החתולים המקפצים." זה השם הרישמי של המנזר שבו חיים ארבעה נזירים בלבד, ומגדלים עשרות חתולים שהם מטפחים באהבה רבה. אחד הנזירים לימד את החתולים לקפוץ דרך חישוק קטן שהוא מחזיק באוויר. ראינו נשים מקומיות שהגיעו גם כן בסירה למנזר הזה, ישבו והצמידו כפות בקידה לבודהה, ואז ביקשו מהנזיר שיציג לפניהם את תעלולי החתולים, כמו שעשה לפנינו. על קירות המנזר תלויים צילומים של החתולים והנזיר שמקפיץ אותם. בכלל ראינו כבר בכמה מנזרים צילומים של ראשי המנזר בפגישות עם אנשים חשובים שבאים לבקר, או בצילומים שלהם במקומות שונים ואפילו בחייהם הקודמים, כמו הנזיר שהיה טייס. המנזר הוא ביתם, והם אינם מהססים להציג לראווה את הישגיהם כנזירים או כאנשי העם הפשוט, לפני שהפכו לנזירים.
משם נסענו לשדות העגבניות, ועברנו בכפרים הבנויים על כלונסאות במים, שבהם ילדים העיפו עפיפונים מגגות הקש של הבקתות, ואנשים עברו ממקום למקום בסירות קטנות וגדולות. בבקתות התנהלו כל החיים והפעולות החקלאיות כמו הפרדת גרגרי האורז מן הקש, או ייבושם אחר כך ואיסוף קש לכיסוי הגגות ולחידושם.
השדות עצמם מרשימים בתחכום שלהם, אף על פי שהם מסורת ארוכה שנמשכת כבר מאות שנים באגם. הערוגה שעליה שתולות העגבניות צרה מאוד, ואחרי הקטיף מוסיפים לה עוד בוצה וצמחיה שמוציאים מהקרקעית. העגבניות גדלות לגובה ונשענות על מקלות במבוק, והקטיף נעשה מתוך סירות קטנות. הביקור הסתיים עם חשיכה ואנחנו חזרנו למלון, עייפים אך מרוצים מיום מהנה מאוד על האגם.