יום שבת, ספטמבר 24, 2005

3.9 נסיעה לקאלאו


למחרת יצאנו לדרך אחרי ארוחת בוקר בורמזית/ מערבית, שבה טעמנו בעיקר כל מיני מאפים ובצקים מטוגנים מתוקים, אבל בסופו של דבר אכלנו ביצה/טוסט/פירות כמו שאנחנו רגילים...
מוקדם בבוקר, בעיירה הראשונה שעברנו בה, ראינו שורת נזירים, רובם ילדים, יוצאים לאסוף אוכל עם הקערות שלהם. בראש ובמאסף צועד נזיר מבוגר כשמניפה צמודה לראשו להגנה מפני השמש. האיסוף הזה מחזק את תחושת הענווה של הנזירים, ומאפשר לקהילה לתמוך בהם בצורה ישירה וקרובה לא על ידי כסף בלבד. בכל בוקר הם יוצאים, והנשים מחכות להם עם סירי אורז מאודה שהן מחלקות בין הנזירים, לכל אחד בקערה שלו, אף על פי שאחר כך הם מצרפים הכל ומחלקים שוב באופן שווה.
נסענו לאורך נהר בצבע חום עז מלא בסחף של אדמה חומה-אדמדמה, וראינו ג'מוסים מתרחצים בשלווה. לצד הכביש ראינו מכונות דייש מנפות את האורז מהגבעולים, ואיכרות משטחות את גרגרי האורז על יריעות פלסטיק לייבוש, ובמקומות אחרים פלפלי צ'ילי אדומים שנקטפו זה עתה, או הר של ג'ינג'ר במחסן גדול שאליו הביאו הכפריים את הסחורה לשקילה לפני המכירה.
בכפר ליד הנהר עצרנו לראות איך מגיעים ענפי במבוק ענקיים במים, קשורים בחבילות המחוברות זו לזו, כשגבר עומד על אחת מהן ומוביל אותן לכפר. בכפר עצמו כל הבתים עשויים מבמבוק ומקש, וחלק מהאנשים עוסקים בייצור קירות ממחצלות במבוק, בחיתוך הקנים ובעיצוב המחצלות עצמן.
בהמשך הדרך נמשכה עם עוד ועוד כפרי קש, שקירותיהם עשויים ממחצלות במבוק וגגותיהם מקש או מעלים גדולים, שוורים מושכים מחרשת עץ, פרות, עזים, חזירים, שדות אורז, תירס, ומטעי בננות – מאוד ציוריים ומזכירים סרטים ישנים משנות החמישים...
בכל הדרכים ראינו הרבה מאוד נשים שהולכות עם סלי קש על ראשן, ונשים וגברים הנושאים במוט שני סלים כבדים, ופעם ראינו בתוך אחד הסלים האלה ילד קטן שאיזן את המשקל של הסל השני...
בכפר אחד עצרנו כי אאונג מינג רצה לנוח קצת, ואנחנו הלכנו לראות את הכפר ובית הספר שהיה קרוב לכביש. ילדי בית הספר בדיוק עזבו אותו בדרכם הבייתה, וכשראו אותנו הגיבו בבהלה וברחו בריצה לכל הכיוונים. אבל מהר מאוד יצאו ממחבואם והתחילו ללכת אחרינו, כשמדי פעם הם מתרחקים שוב. אבל לאט לאט התחזק בטחונם והם העיזו להתקרב ואחד מהם, הבדרן של החבורה ללא ספק, עשה לנו פנטומימה של קרב קראטה או יריות, והצחיק מאוד את כל הילדים. כשהתקרבנו לכיתה היחידה שעדיין למדה יצא אלינו המורה וחייך באדיבות, אך טען שאינו מדבר אנגלית, למרות שעל הלוח היו כתובים משפטים באנגלית, והוא אף עזר לנו לקרוא אותם. גם הגברים שמצאנו בבית התה ליד הכביש התעניינו בנו וכמובן שאלו מאין אנחנו, וגילו ידע לגבי ישראל: פלסטינים...
אחרי הצהריים השמיים התעננו והחלה סופת רעמים וברקים שהפכה במהירה לגשם חזק מאוד, והדרך התמלאה בבוץ חום ובמים. אבל נהגנו האמיץ לא נבהל ונהג באומץ למרות הראות הגרועה מאוד. עלינו בהרים והדרך הפכה להיות צרה יותר ויותר ומדי פעם היינו צריכים לסגת לאחור כדי לתת למשאיות לעבור, ולצפור לפני סיבובים חדים. אבל בהשוואה לנסיעה מלה למנאלי שעברנו לאחרונה, זה היה משחק ילדים, ובסך הכל הכביש היה די טוב והיה לו אפילו מעקה הגנה לתהום בצורת עמודי מתכת.
לפנות ערב הגענו לקלהאו, שהייתה רק נקודת עצירה לארוחת ערב ולינה שלא נפלו ברמתן מהקודמות להן.

אין תגובות: