"הבית הישראלי החם" והתארגנות לנסיעה לספיטי
במהלך שיטוטינו במנאלי הישנה ראינו שלט גדול: "הבית הישראלי החם", וחשבנו לתומנו שאלה עוד בראסלבים, או משהו דומה לבית היהודי החם שראינו בוראנסי. נכנסנו מתוך סקרנות וראינו בית גדול של שלוש קומות, עם מסעדה ומשרד נסיעות למטה, חדר אינטרנט ענק ומשוכלל, ומועדון גדול שבו אפשר לראות סרטי וידאו ישראלים ואחרים בחינם על כריות ומזרונים צבעוניים כמו שהצעירים אוהבים, וספריה נפלאה עם מיטב הספרים החדשים בעברית שאפשר לשאול בה ספרים תמורת הפקדה של 500 רופיות. בכניסה למועדון ראינו שלט המסביר על כללי ההתנהגות במועדון שבו יש גם קפה ותה חופשיים וההגבלה העיקרית היא הורדת הנעלים והשארתם על המדפים בחוץ ועישון של סיגריות רגילות בלבד, רצוי בחוץ, על המודעה היו חתומים יוחאי וכוכי. בתוך המועדון היו מודעות על שיעורי יוגה ומדיטציה ופירוט של לוח זמנים. לא הבנו מה המקום הזה ושאלנו את הצעירים אם זו יוזמה פרטית. הם סיפרו לנו שמשרד ראש הממשלה והרשות למלחמה בסמים הקימו את הבית הזה. מיד הסתערנו על הספריה הנפלאה ושאלנו שני ספרים, ואני החלטתי להפסיק לקרוא את הספר שלי כל זמן שאנחנו במנאלי, כדי לא לבזבז את ההזדמנות לקרוא ספרים טובים בעברית שלא תחזור בקרוב.
התארגנות לנסיעה לספיטי
בסוכנות נסיעות שמשמשת גם כמקום של אינטרנט וטלפון בתשלום ראינו מודעה של שתי בנות המחפשות שותפים לג'יפ לחמישה ימים בספיטי. כתבנו על המודעה שאנחנו מוכנים, והשארנו את שם המלון שלנו. השארנו להן גם הודעה בחדר שלהן במלון וב"בית הישראלי החם", אבל הן לא התקשרו אלינו. למחרת ראינו שם זוג, שהשאיר גם כן הודעה לבנות על אותה הודעה באותו מקום. סיכמנו אתם שננסה לתפוס את הבנות ולגייס עוד שותפים, וניפגש בבית הישראלי למחרת בשבת ב-1 בצהריים. הם אמרו שהם נוסעים ביום ראשון בכל מקרה, ולכן היו לחוצים מאוד למצוא שותפים, וסיפרו שמצאו סוכנות במנאלי החדשה שהציעה ג'יפ יותר זול מהסוכן בבית הישראלי.
למחרת ירדנו לקראת השעה 1 לבית הישראלי החם ונכנסנו לחדר האינטרנט וראינו שם עוד מודעה של שלוש בנות אחרות, השארנו גם להן תשובה על המודעה, וגם החלטנו לחפש אותן בגסטהואז שלהן. אבל לצערנו לא הבנות ולא בני הזוג שגרו בואשישט הגיעו לפגישה בזמן, ואנחנו כבר התייאשנו. לאחר כשעה הגיע הבחור לבדו וסיפר שקרתה להם תאונה מעציבה: הם הלכו למפל שנמצא אחרי ואשישט ושכשכו במימיו. פתאום, פרה שעמדה ולעסה עשב לידם דחפה בקרניה את התיקים האישיים שלהם עם הכסף והתעודות והכל. היה שם הודי שעשה להם מאסאז' והוא קפץ למים במורד המפל אחרי התיקים והציל אותם, אך הטראוולרס צ'קס של הבחורה נהרסו והלך גם חלק מהכסף והתעודות שלה. השתתפנו בצערם אך הבחור, חיים אמר שהוא רוצה להמשיך לחפש את הבחורות כדי לארגן ג'יפ למחר, וירדנו לסוכן בבית הישראלי, שמאוד הומלץ על ידי הצעירים שם כאחראי ומקצועי. אבל הסתבר שהוא יותר יקר וחיים לא התלהב להשתמש בשירותיו, אבל מכיוון שגם אחרי שהלכנו למלון של שלוש הבחורות לא מצאנו אותן ושוב השארנו פתק עם בקשה לבוא אלינו למלון וליצור כך קשר, החלטנו שנשלח אי-מייל אם הן תתקשרנה והוא יודיע לנו אם ימצא עוד שותפים – כל זה עד 6.30 בערב. אנחנו היינו די ספקניים שנצליח למצוא מספיק שותפים לנסיעה ולא ארזנו ולא ארגנו את הדברים בתיק אחד במקום בשניים. אבל בשעה שנקבעה מצאנו מכתב מבחור בשם שגיא, שסיפר שפגש את חיים והם שלושה שרוצים להצטרף ואם אנחנו רוצים, נבוא לסוכנות הנסיעות ב-8 בערב. שמחנו מאוד, ואני עוד לא ממש האמנתי שזה קורה וכך בזבזנו את זמן עד הפגישה בארוחה ובטיול למנאלי החדשה ולא באריזה. בסוכנות מצאנו את שגיא ואת שני האחרים: כפיר ובחורה רוסיה שחיה בספרד בשם אמיליה. שלושתם היו יחד בסדנת ויפאסנה של עשרה ימים במקלאוד והתיידדו שם. לאחר זמן קצר הגיע גם חיים והסביר שחברתו, תמר, תגיע עוד מעט מפני שהיא שומרת שבת ומחכה ליציאתה. זה הסביר מדוע הם כל כך לחוצים לצאת ביום ראשון, כדי לחזור ביום חמישי ולבלות את השבת שוב במנאלי.
כולם נראו נחמדים ונלהבים, וישבנו עם סוכני הנסיעות על המחירו התנאים אבל לא ירדנו לעומק המסלול וסמכנו עליו שיחזור על המסלול הרגיל שכל ג'יפ כזה עושה בספיטי. עמדנו רק על כך שהנהג יהיה מנוסה, ושהוא ידע מספיק אנגלית כדי שנוכל לתקשר אתו. בינתיים השעה הייתה כבר 9.30 ובחוץ ירד גשם חזק, וקבענו לחכות לנהג בבוקר ב6.45 ברחוב שליד הגסטהואז שלנו. הגענו למלון בגשם שוטף ומצאנו אותו חשוך בגלל הפסקת חשמל. אבל בגלל הגשם החזק נכנסו מים לחדר השירותים דרך צינור שניקז משום מה מים מן הגג לחור הביוב במקלחת. הזרם היה כל כך חזק שהמים פלשו לריצפה והתחילו לעלות. קראנו לבחור והוא הוציא את המים בדלי וניגב את המים במגב שהופיע באורח פלא בידו. סיפרנו לו שאנחנו נוסעים למחרת, ורוצים לחזור ביום חמישי ולהשיאר כמה תיקים קטנים אצלו. לא היה לנו מספיק זמן ליצור תיק אחד גדול והוצאנו רק ספרים, תרופות רזרביות ועוד דברים שמצאנו לנכון לוותר עליהם, וכמובן ארזנו את המחשב בתרמיל הגב הנעול שלי כדי להשיארו במקום.
כך נפלה עלינו גם הנסיעה לספיטי בלי הרבה אזהרות וכמעט בדרך נס, כמו הרבה דברים אחרים שקרו לנו בטיול הזה בהודו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה