ל פי הנחיות הלונלי פלאנט, יש לנוח בשלושים ושש השעות הראשונות בלה, וכך באמת עשינו. בילינו את הזמן בקריאה, כתיבת מכתבים, סיורים קצרים בעיר, וחיפוש אחר הזדמנויות לנסיעה משותפת בג'יפ צמוד למקומות רחוקים, שלא נוח להגיע אליהם באוטובוס.
לה שונה מאוד מכל הערים שראינו עד כה בהודו. הרחובות נקיים ורחבים, יש מדרכות גדולות ונוחות בחלק גדול מהם, החנויות יפות ומודרניות, יש המון חנויות ספרים, יש הרבה מאוד מכוניות פרטיות במצב טוב ברחובות, והתיירים רובם אירופיים: צרפתים, איטלקים, גרמנים וכו'. הדבר הבולט ביותר בעיר הוא העצים הנטועים לאורך הרחובות, וגינות הפרחים והעצים שבכל מלון או מסעדה.
בכלל, בלאדאק יש מעט מאוד צמחיה טבעית, רק ליד הנחלים או הזרמים של הפשרת השלגים. רוב העצים הם מעשי ידי אדם, ונועדו לבניית תקרות, רהיטים, גדרות, או הסקה בחורף, וכמובן מטעים גדולים וקטנים של עצי פרי. לכל אחד יש גינת פרחים כלשהי בחצר, וכולם גם מגדלים ירקות. בעיר עצמה אפשר לראות שדות שעורה או חיטה, ברגע שיוצאים מן הרחובות הראשיים, ליד הבתים והמלונות. אבל כמובן שיש בה גם חנויות מזכרות, אומנות טיבטית ולאדאקית, דברי צמר מקומיים ותכשיטים, והמון המון 'שוקים טיבטיים' של פליטים, שבהם אפשר לקנות הכל, מתחת למצנחים גדולים בליווי מוזיקה מערבית.
רוב התיירים מגיעים מאירופה בטיסת המשך מדלהי, וכך הם גם חוזרים, כך שהם בכלל לא נמצאים בהודו, בחופשה הקצרה בת השבועים או השלושה שבועות שלהם. הם די מפונקים ומעלים את מחירי המלונות והמסעדות. הם נוטים לטייל בג'יפ צמוד, או לצאת לטרקים, שגם בהם הם זוכים לטיפול מלא של אוכל מפנק, אוהלים, מזרונים ושקי שינה נוחים ונעימים, ורכב או סוסים וחמורים שנושאים את הכל עבורם.
כל חנות שניה היא סוכנות נסיעות, ורובן מתיימרות להתמחות גם בנסיעות וגם בטרקים, אך הרציניות יותר מתפצלות לשני הסוגים, ובחלונות הראווה שלהן אפשר לראות ציוד מטפסי הרים, שקי שינה ואוהלים, שהנוסעים העתידיים יכולים לשכור מהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה