8.4.05 גן החיות וסלע טנזינג

היום חשבנו שנישאר כל היום במלון, התעוררתי מצוננת ורועדת מקור ובחוץ היה מעורפל ומעונן. אבל לקחתי שני כדורים, והייתה לנו שיחה ארוכה בטלפון עם בננו אסף, וזה הקים אותי על הרגלים.
בינתיים השמש התחילה להאיר יותר ויותר ויצאנו במרץ לגן החיות. כשהגענו היה כבר ממש חם ונעים, המוני תיירים הודים ואחרים, ומעט מקומיים מילאו את הגן.
הפנדות האדומות הן האטרקציה המרכזית. הן קטנות ודומות קצת לחתולים, אך אוזניהן מחודדות ועיניהן עגולות. הן ישנות על העצים ביום, וערות בלילה. אך הפנדות הצעירות, שנמצאות בכלובים קטנים יותר היו פעילות מאוד, ואפי צילם אותן הולכות, מטפסות, מתנקות ונצמדות זו לזו כמו חתולים בשנתן.
ראינו גם פסיונים יפיפיים מכל מיני סוגים עם זנבות ארוכים כמעט כמו של טווסים וצבעים מרהיבים. היו כמה נמרים וברדלסים בכלובים שישנו את שנתם כמנהגם בטבע. אחר כך ראינו עוד נמרים וברדלסים ערניים יותר, ששוכנים בחצרות גדולות מאוד, עם עצים וסלעים טבעיים. אבל חלק מהם שמנים ועצלים ואחרים פרוותם לא בריאה, וניכר שהם לא מטופלים היטב. חלק גם נמצאים בכלובים קטנים כמו בגני החיות של פעם. אבל בסך הכל המקום נקי ויפה, היו שם גם יאקים ויעלים וצביקל'ך אפילו קופים מוחזקים בכלוב, שעוררו עניים בקהל, אף על פי שבכיכר העיר אפשר לראות קופים בכל רגע. לבסוף ראינו דוב שחור ענק, שגיהק נמרצות מול התיירים המצלמים והצוהלים ואחר כך נשכב על האדמה על גבו והתבונן בכולם באדישות.
יצאנו מן הגן ועדיין היה יפה ונעים והיינו מאוששים. החלטנו ללכת למרכז ההאכלה של נמר השלג שנמצא ליד הגן, ושבפעם הקודמת שהיינו לידו אמרו לנו שהוא סגור. כשהתחלנו לעלות אליו אמר לנו שוטר שירד משם שהמקום סגור לחלוטין, כל הזמן. ואז ראינו שאנחנו נמצאים בדרך ל"Tensing Rock" שאליו רצינו להגיע אתמול, והחלטנו ללכת לשם.
הדרך הייתה צרה אך די מישורית והתפתלה בין בתים ופחונים קטנים שניצבו לאורכה, וכמובן חלקם היו חנויות קטנות. לבסוף הגענו לאזור יותר מיוער ולא מיושב, ואז למטה ראינו את הסלע, או יותר נכון שני הסלעים. אחד רחב יותר, מצד אחד של הכביש, ואחד גבוה וצר יותר מן הצד השני. התקרבנו לקצה המדרון כדי לצלם ולהתבונן מלמעלה. ראינו מישהו שנראה כמו ילד מטפס על הסלע הגבוה, בעזרת חבל שהוא קשור אליו. עמדנו והסתכלנו איך הוא עולה ומגיע כמעט למדף לפני הפיסגה, אך לא מצליח וחוזר למטה בהחלקה על החבל ושוב מנסה – כך שלוש פעמים.
משם הדרך המשיכה להתפתל בין העצים והשרכים היפים והתפתינו להמשיך עוד ועוד, מפני שלא הייתה עלייה קשה. למטה ראינו את הנוף שאנחנו רואים מן החלון של המלון, ואפי שיער שאם נמשיך בדרך היא תביא אותנו חזרה אל העיר. אבל אחר כך הדרך עלתה והקיפה את ההר מסביב עד שראינו למטה את המרכז לעזרה עצמית של הפליטים הטיבטיים. ואז הבנו שעם נמשיך ונעלה נגיע לכיכר העיר.
מדי פעם ראינו זוגות צעירים שישבו לצד הדרך חבוקים או מאכילים זה את זו בחטיפים, והגענו למסקנה שזה המקום הרומנטי ביותר בעיר. ובאמת היה יפה. הרים ירוקים ומטעי תה ושבילים מתפתלים עליהם, יער ירוק וצפוף על ההר שלנו, והמון פרחים בצבעים שונים מוארים בשמש הנעימה. לבסוף הגענו לכיכר מזיעים ועייפים וישבנו לאכול.