7.4.05 בית הקברות הישן

למחרת קמנו מאוחר, ושתינו תה בחדר, ואז יצאנו לגן החיות דווקא בגלל שהיה קצת מעונן, כי חשבנו שביום יפה יותר נצא לטיול רחוק. אבל כשהגענו לגן התברר שהוא סגור בימי חמישי, ואנחנו אפילו לא טרחנו לבדוק בלונלי פלנט את ימי הפתיחה. התחלנו לחזור, והשמש האירה מדי פעם והנוף היה יפה על אף הערפל.
לפתע ראינו קברים למטה במדרון, וכשהסתכלנו היטב ראינו שזה בית קברות גדול היורד על המדרון עד לכביש הראשי שנמצא רחוק למטה. ראינו בית קטן בסגנון אנגלי, אך כמובן עם גג פח חלוד כמנהג המקום ולידו גן יפה. החלטנו לרדת למטה ולבדוק. ובאמת היו שם קברים די עתיקים מתחילת המאה העשרים ואף מלפני כן. גנן זקן קיבל את פנינו בבברכה והסביר שהוא גם המטפל בבית הקברות, שקיים מאמצע המאה התשע עשרה. נראה שירש את התפקיד מאביו שעשה זאת עוד בימי הבריטים והוא גאה בו מאוד. מייד הזמין אותנו לסיור במקום וביקש שנחזור לכתוב בספר האורחים כשנגמור.
הגן הקטן היה פשוט מקסים: רקפות, נרקיסים, פרזיות יפיפיות שריחם החזק ממש שיכר אותנו, ורדים, גירניום, וקיסוס אנגלי ועוד צמחים לא מוכרים יפים. הקברים היו ישנים מאוד וואת חלק מן הכתובות היה קשה או בלתי אפשרי לקרוא.
ירדנו בשביל עד שהגענו לחלקה מטופחת שהגנן ציין לפנינו שבה קבור הונגרי מפורסם. זהו פילולוג שהגיע לטיבט בראשית המאה התשע עשרה, כדי לחקור את השפה והתרבות הטיבטית שבהן ראה את מקור ההונגרית. לאחר שבע שנים שהן למד את השפה והתרבות חזר לכלכותה. הוא הביא אתו כתבים טיבטיים עתיקים קיטלג אותם ותרגם אותם לאנגלית. ובמשך שאר חייו עבד כספרן בספרית מרכז לימודי אסיה בכלכותה. בדרכו ללאסה כדי לחקור שוב את טיבט מת בדרג'ילינג ולכן נקבר שם. הממשלה ההונגרית מטפחת את הקבר ואף הציבה שלט בהונגרית ליד השלטים באנגלית ובנפאלית.
לא רחוק ממנו בקבר גדול עם אנדרטה מרשימה, קבור גם גנרל-לויטננט לויד, שגילה את דרג'ילינג ונפטר בה בשיבה טובה. הקברים המרשימים ביותר היו של ילדים או נערות ונערים צעירים, שגילם נספר בשנים חודשים וימים. החלק האמצעי של בתי הקברות לא מטופל, והקברים הולכים ומתמזגים עם האדמה סביבם, מעלים טחב ועשבים והאותיות עליהם בלתי נראות.
עלינו לבית הגנן וישבנו לכתוב בספר המבקרים, וראינו ספר מבקרים קטן יותר עם דפים עדינים ומעוצבים וכריכה יפה, והתברר שהוא נועד למבקרים ההונגרים שהגיעו למקום וכתבו בהונגרית ובאנגלית על התרגשותם למראה הקבר של הפילולוג הנערץ עליהם.
הודינו לגנן ושיבחנו את הפרחים שלו ועלינו בחזרה לכביש הראשי. הגענו למסעדה נחמדה שלונלי פלנט המליץ עליה וכבר ניסינו לאכול בה פעם בערב אבל היא הייתה סגורה, "Hot Stimulating Café" ורצינו לשבת על המרפסת הצופה לנוף אבל הכל היה בערפל מוחלט, והשמש שהאירה מדי פעם עד אז, נעלמה לגמרי והתחיל טפטף.
במסעדה ישבו המון צעירים עם חוברות או מחברות, שהתברר שהם לומדים בקולג' המקומי ויצאו להפסקת צהרים. נראה שזו מין השלמה לתיכון לכאלה שלא מסוגלים ללמוד באוניברסיטה, מפני שראינו תלמיד הולך עם מחוגה ביד... הם נראים כמו ה'צחצ'חים והפרחות של דרג'ילינג, אך הרבה יותר עדינים ושקטים מאלה שלנו. הנערות מצחקקות ומתבוננות בעצמן בראי קטן, והנערים גם הם מצחקקים ושולחים מבטים אליהן.
היה רק שולחן אחד פנוי ולידו ישב תייר שכבר ראינו קודם בדרך כשעלינו מגן החיות, והזהרנו אותו שהוא סגור. הוא הזמין אותנו לשבת אתו והתחלנו לדבר. הוא הוא בשנות הארבעים שלו ובא מאוסטריה, ומבקר בהודו בפעם הרביעית. למעשה התכוון לעשות את הטרק של חמישה ימים שליד הגבול הנפאלי, אך החליט שמזג האוויר לא מתאים ולכן יישאר בדרג'ילינג ולא יעשה שום דבר מיוחד. לדבריו, עצם ההחלטה הזאת היא הישג בשבילו, וההשלמה עם המצב בלי להרגיש מופסד, היא משהו שהודו עשתה לו. הוא גר בווינה אך מוצאו מצפון אוסטריה. הוא שותף בחברה שהיא קואופרטיב של משלוחים על אופניים. כך הוא מצליח לצאת מדי פעם לטיולים ארוכים בעולם, וכבר טיפס על הקילימנג'רו באפריקה ואמר שזה לא היה קשה במיוחד. כאשר הוא מטייל הוא כותב סיפורים קצרים לעיתון בווינה, ושולח אותם באינטרנט וכך מרוויח עוד כסף. לדרג'ילינג הגיע אחרי וראנסי וכלכותה ואמר שלו הספיקו רק ארבעה ימים בוראנסי. לדבריו זוהי הודו בצורה המרוכזת ביותר שיכולה להיות. הלכלכוך, הסירחון, הצפיפות, הטקסים הקדושים ושרפת הגופות ליד הנהר. אבל כאשר סיפרנו לו על הצורה שבה אנחנו מטיילים וסופגים כל מקום לאט לאט, ומדברים עם האנשים, אמר שאם כך הרי עדיף לנו להיות שם יותר זמן ולצאת גם לעיירות שליד שגם בהן יש מקדשים ומקומות קדושים להודים.
על ההרים אמר שהם הרבה יותר תלולים ומרשימים מאלה שבאוסטריה, ואי אפשר להשוות אותם. על ההתנגות הכלכלית של ההודים אמר שנכון שהקפיטליזם עוד לא נכנס לנשמה שלהם, אבל יש בחלק מהם הרבה תאוות בצע, במיוחד כלפי הזרים שנראים להם כעשירים שצריך לנצל בכל הזדמנות. הוא גם התלונן על המחירים המיוחדים הרשמיים לזרים בהרבה מקומות, שלא היו כמעט לפני כמה שנים כשהחל לבוא להודו.
דבריו האירו בי דימוי של הודו מהתרשמות אישית ומסיפורי מטיילים כמוהו: מעין יישות שלמה בפני עצמה, המתבוננת בפני הזרים הבאים אליה באדישות ובעליונות ואינה מתרשמת משום דבר. היא מציעה את עצמה כפי שהיא – על הטוב והרע בלי להתאמץ להשתנות למען העולם שמסביבה. היא מאמצת רק את החידושים שנראים לה ובדרך הנראית לה, ומתבוננת ממרחק, באדישות מתנשאת על המערב ונציגיו הבאים אליה. הוא הסכים עם ההבחנה הזאת שמיתנה קצת את הבקורת והמרירות שלו.
לבסוף נפרדנו וחזרנו למלן אחרי שהצטיידנו במזון בשוק הקטן שליד הכיכר, ובילינו ערב שקט במלון, עם ארוחת ערב הודית בלי תיבול חריף, שעשו לנו עובדי המלון המסורים לפי הזמנתנו. במלון אין מסעדה אבל יש מטבח וחדר אוכל ופינת אכילה למטה, ליד החדר שלנו. אנחנו יכולים להזמין בטלפון לחדר או למקום אחר, לשעה שאנחנו רוצים וזה מגיע על מגש בקערות מכוסות. גם זה מוסיף לתחושת המלכותיות שבשהות שלנו בסיילונג, ומנעים לנו את החיים.
חוץ מזה יש לנו בחדר כף חשמלית ותה וספליים וקנקן להרתחת מים, וכל מיני ביסקוויטים ולחם וירקות וממרח מיונז וחמאה – כך שאנחנו עושים לעצמנו ארוחות פרטיות לפעמים ומגוונים קצת את האכילה השגרתית במסעדות.