המסיבה בהעוגן

אתמול נפרדנו מכל חבריו ובני המשפחה במסיבה עליזה במועדון לחבר של קיבוץ העוגן. הילדים קישטו וכתבו ברכה יפה והרגשנו כמו חתן/כלה בחתונה – הרבה יותר מוצלחת מזו שהיתה לנו לפני 34 שנים באולמי "דולפין" המגעילים....
הבית מפורק כמעט לחלוטין, הקירות עירומים וכתמי גבס קטנים במקומות שבהן היו תלויות תמונות או מדפים. אפי אומר שזה נראה כמו שהקיר חולה בעבעבועות רוח, ואני נהנית מן הריקנות והחללים הריקים שמסמלים שמלאכת האריזה והמיון המפרכת עומדת להסתיים. בתור 'נוודים' יש לנו יותר מדי רכוש והצורך לאפסן את הדברים בשכירות מכריח אותנו לברור היטב כל דבר וערימת התרומות והפסולת הולכת וגדלה מרגע לרגע.
הכי קשה זה להחליט מה לקחת לטיול. העיצה הקבועה של כל בעלי הניסיון היא לקחת מה שפחות ואם כבר אז משהו שלא איכפת לזרוק אותו בהמשך אם יהיה מיותר ויכביד עלינו. אני מנסה להיות אכזרית בבחירה ולהשאיר רק מינימום בגדים אבל לא יכולה לוותר על ערימת הספרים שהכנתי לי לזמן הראשון. מכיוון שלא צפויים בדרג'לינג הרבה מטיילים ישראליים כשנגיע בעוד כמה ימים אני לא רוצה לסמוך על 'החלפות' ומכינה לי מאגר שיספיק לי עד שנצא משם ונגיע לנפאל, בתקווה לחזק את ה'ספריה' שלי בחנות הספרים המהוללת של דרג'לניג שהלונלי פלנט מספר עליה.
בדימיוני אני רואה אותנו יושבים על המרפסת במלון וצופים על רכס הקצ'נוגה וקוראים או כותבים, או מנגנים במפוחית הפה הנפלאה שנתנה לנו אחיינתיתי סיוון, ונושמים אוויר הרים צח. אבל תחזית מזג האוויר מזכירה לי שכנראה נעשה את זה כשאנחנו עטופים במעילים וכובעי צמר...