יום ראשון, פברואר 13, 2005

תמונות וויזה


ביום שישי הלכנו להוציא וויזות. בדיזינגופה פינת ארלזרובה נכנסנו לפוטו פרג', ופגשנו את פרג' הגדול בכבודו ובעצמו. זקוף ועם ניצוץ בעיניים, שפם לבן קצוץ דק, חולצה לבנה מגוהצת, עניבה אדומה ואפודת קריקט. אמרתי לו שיש ריח של מפתח באוויר, הוא התנצל מעומק הלב והסביר איך מאווררים את החדרים מייד על הבוקר. הסברתי לו שאני דווקא מת על הריח בגלל שהייתי איש מעבדה בעצמי בעין גדי, ומייד הוא אמר אה, עין גדי, סיבאכרום... והתחלנו לדבר על מעבדות. הוא סיפר שיש לו עדיין מעבדת שחור לבן מצויידת בכל המכונות הישנות, וסיפר על בחור צעיר שעבד בפיתוח וכל פעם יצא לו דפוק. מנהלת המעבדה אמרה לו – תפנה לפרג', הוא יש לו נסיון של 40 שנה. פרג' בא, הכניס אצבע למפתח, ליקק את המפתח מהאצבע, ירק אותו ופסק: להחליף מפתח. ומייד יצאו תמונות מצויינות... כשסיפרתי לו שהפחד שלי היה לפתח סרטים, שם טעות מחרבת את הסרט, אמר שהוא היה מכריח את העובדים לפתח קודם סרט נסיון. בא אליו צעיר וקיטר – כל בוקר אנחנו מפתחים סרט נסיון וזה מבזבז 45 דקות. אז פרג' מספר שאמר לחבר שלו, משה דיין, שעדיף היה להוציא במשך שנים כל 24 שעות . פטרול בקו בר-לב, ושלא יהיה יום כיפור אחד.
אמרתי לו שאני זוכר שבמקום עוד היה קולנוע ארמון דויד, והוא אמר - עכשיו זה הרבה יותר יפה. סיפרתי לו שעברתי למצלמה דיגיטלית, והוא הסביר למה רק אנלוגית טובה. בסוף כל ההשתפכויות הושיב אותי על הכסא, בדרך עוד הספקתי לראות שהמצלמה דיגיטלית. אז הוא הסביר – זה חצי חצי – המצלמה דיגיטלית אבל התאורה אנלוגית... את התוצאות של הצילום תוכלו לראות בראש הבלוג.

בשגרירות ההודית – סדר למופת, וקיבלנו (אני מקווה) ויזה לשנה, למרות שאי אפשר להיות בהודו יותר מחצי שנה ברציפות. זה אומר שלא נהיה חייבים לצאת מהודו בסוף אוגוסט, אלא שאם נהיה בנפאל כמה חודשים, יספרו לנו שישה חודשים מרגע הכניסה השנייה להודו, וכך נצטרך לחדש ויזה שכנהייה בדרום, ומשם אפשר לקפוץ לסרי לנקה ולחזו, אלא אם כן נחליט להפליג למרחקים ולבקר למשל בבורמה או וייטנאם בהזדמנות.

אין תגובות: